היא לבדה - באי משלה.
הוא עצוב, הכל בגללה.
היא מתחבאת, רועדת מקור -
היא ברחה, הוא היה אז שיכור.

לקח לו איתו את קולה הערב,
ישב שם בצד - כאב לו הלב.
לקחה חפציה, לבשה ת'בגדים -
יצאה למרחב הגדול - המרשים.

התיישבה לה אי שם במקום הפרוע מכל,
ישבה ובכתה, לא יכלה עוד לסבול -
ולספוג.
ולדאוג.

היא ידעה את הכל,
והוא שם - מול הים -
מטביע את קולה שעטף,
ועזר.
וליטף כשהיה קר.

נמחקו שרידים ישנים ועתיקים,
נפרצו מחסומים מסדקים של שקרים -
והיא שמה - עדיין יושבת,
מחר לבואו -
שתוכל להגיד לו,

כמה היא סובלת...