אהובתי, את רק סובלת. ויורד גשם, וקר.
בואי וניסע רחוק מפה, לארץ אחרת, לארץ שהכל בה רק טוב, אנשים
טובים, שמש זורחת כל היום, דשא ירוק בכל מקום,
נחל יפיפה, מה את אומרת אהובתי? נסע?
ירד גשם. אבל שם? בארץ הזאת? לא ירד בכלל.
כי יהיה רק שמש ויהיה רק טוב.
ולא נצטרך לבכות או שיבכו.
וכך כולם צריכים להיות...
בארץ הזאת אהובתי, לא ירד גשם, ישנה השמש הצהובה המחייכת,
וכן, אין האנשים הבוכים בארץ זו, הכל טוב.
בארץ הזאת אהובתי שלי, לעולם לא נצטרך לבכות.
לעולם לא נצטרך להתלבש כל כך חם.
בעולם הזה לא נצטרך להיות חולים.
רק שמחים, רק מחייכים, רק אוהבים ונאהבים.
אין חולים, הכל טוב.
בלי השקרים בלי כאב בלי רצון עז למות.
אוהבים נאהבים, אחווה, שלווה.
ידידות, שמחה, אושר, עושר קצת.
לא. עושר לא צריך במקום זה, יש עיסקות חליפין,
לא, אפילו לא זה, האנשים מתחלקים זה בדבריו של האחר.
כולם שם נחמדים, ולא אומרים שום דבר רע.
כולם שם אחים.
זוגות יש שם בשפע, וכולם אוהבים לחיות, אחד את השני.
חיות יש בכל מקום, סוסי פוני רצים באחו, ארנבונים משחקים עם
אימם בדשא הגדול, הזאב משחק עם העז.
אין שנאה, אין קנאה, הכל פשוט מושלם.
הכל כל כך זוהר, שמח, טוב כל כך שם.
הכל תלוי רק בזמן שלהם.
אין סכנות שם.
אבל, יש רק דרך אחת להגיעה לשם אהובתי.
כשכל האנשים בעולם יהיו טובים, בלי פשעים, רק יושר, אז, ורק
אז, השער לעולם המושלם יפתח.
ברגע שכולם יבינו וילמדו מה זה להיות שמחים, מה זה להיות שמחים
בחלקם, מה זה לא לשקר לאנשים שאוהבים אותם.
ברגע שזה יתחיל מקטן זה יגיע לגדולות. אהובתי אנחנו נגיע לשם.
נרכב על הסוס שלנו ונגיע לשם.
כן אהובתי, ביום מן הימים, אני מבטיח לקחת אותך לעולם המושלם.
ויש שם עמקים, וים, ושמש נצחית.
ביום מן הימים אני מבטיח לך שנגיע לשם אהובתי.
ביום מן הימים אהובתי, ביום מן הימים.




נוי וחן פברואר 06