איך זה יתכן שבשבריר שניה הכל לפתע יעלם
כל האושר והשמחה והאהבה שיש לי בלב
פתאום נעלמה עם רדת הליל
אך לא, אין זה אשמת הלילה
זה השדים והמפלצות סביבי
שקוראים לעצמים יצורים רגילים
לפתע הם חזרו לסורם
ואני חשבתי לתומי
שלאלף אותם אני הצלחתי
איך הייתי כזו תמימה
ואיך אני את אותה הטעות עושה
פעם אחר פעם מחדש
כאילו מסרבת ללמוד
מסרבת לזכור את הרצפה השבורה
מעמידה פנים שהיא עודנה שלמה
ושאפשר עליה לדוך מבלי ליפול
שאפשר פעם אחת עליה לעבור
מבלי לקבל צלקות מבלי למעוד
כל שליבי רוצה זה שהסבל יגמר
לא רוצה להתמודד עם זה
רוצה משהו אחר
רוצה לעצום חזק עיניים
ולפכוח אחרי שספרתי עד 30 בלב
וכשאפתח עיניים כבר לא יהיה כואב |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.