לפעמים זה ממש כואב לנסות להראות,
תובנות מגיעות אליכם מתוך מערכת יחסים איתי,
יחסים אוהבים, שנגמרים, בגללי.
אני מתחילה תקופה לא טובה, אני מרגישה שאני נותנת מעצמי,
נותנת את עצמי, ולא מקבלת שום מענה.
קר לי עד כדי סבל, אבל הקור הזה הוא הדבר היחיד שעוטף,
הדבר הכי טוב שקרה לי לאחרונה.
אני כבר לא יודעת איך זה להיות שם בשביל מישהו,
בקושי את עצמי אני מחזיקה, מסמנת וי ליד מטרות,
אבל אני כל כך ריקה, מנותקת, מוזרה, לא שלמה,
לא קיים יחד.
אני חושבת שנולדתי לחיים האלו כדי להתנסות באיך זה להיות לבד
באמת ...
נמאס לי מכתבות ציניות, נמאס מחוסר הבנה,
ולמען זה שלא אפרום יותר קשרים, עדיף שבכלל לא יהיו.
בלחיצה אחת, מילה אחת או צעקה, והוא והיא והם, כבר לא יהיו חלק
מהחיים שלך.
מה יש לי, מה אין לי, אני רוצה לראות עולם בחיצוניותו.
הבטחות, שקרים וסקס - נמחקו לעת עתה.
מה עם משהו דמיוני שימשוך אותי לקום, לקפץ, להתלבש, להסתרק
ולצאת, אפילו עם עצמי.
אל תדאגו, אני אחזור להיות בקשר, אני אחזור.
אני מרגישה קיימת רק כשאני בוכה, והעומק נובע כשיש מישהו
שמקשיב,
או אולי תעזרו לי לקבור את עצמי.
גבך נתון למגע, אני כבר לא יודעת הכל. אתה היית הכל,
אתה היית ההשפעה, קישרת דברים אליך, וזה שוב נותן בי מרץ
וכוח לנשום רק כדי להביע, ולספר, ולהעביר את זה הלאה.
חיבוק ארוך יעורר אותי להירדם על כתפך.
אפשר להיות מרוצה מזה.
אתה שם איתי, נכון? גם רחוק וגם קרוב, וגם מאלתר אופי
לנוחיות.
אני רוצה לישון לכמה ימים שלמים וחצי, לחלום על מה שאני רוצה,
מה שנפשי תכתיב לתסריטיי, וכך יהיה. |