נתינים של תקווה,
מלאי אהבה,
מתנשאים על שמיים
מעל פני אדמה.



מחפשת לי כל רגע
עוד שניה של דממה
בה אמצא קצת מנוח,
וארגיש נאהבת.

הלילות ארוכים, והבוקר לא בא.
מנסה להרגיש בחושך ואפלה,
ורק הכוכבים השזורים כתקווה
מולידים את האור, יוצרים אשליה.

אחרי עוד פעימה הנשימה לא נפסקת.
החיים ממשיכים, תקווה להעלם מסרבת.
חסרת כל אחיזה בדבר ממשי
רוצה לראות ולגעת באהבה - בתוכי.



האמת רחוקה והתשוקות הן עזות.
המטרות משתנות וכן גם המחשבות,
אך עדיין קיים ניצוץ באפלה -
במהותי מוצאת אור, או שוב פיסות אשליה.