נעם דובב / יצתה השמש מחביונה |
קולה המלטף ומילותיה החמימות
בטלפון הסלולארי סיפרה לי על נכותה.
הקרנתי פתיחות (אף כי חששתי שיהיו לה קרניים).
בפגישה עיוורת הראתה לי את האור.
הוכיתי בסנוורים, פני זרחו,
שקעתי בעמקי נשמתה.
בוקר חדש בשמיי הפציע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|