|
בחדר הריק מסתכל אך אינך
מביטה בי מתוך החלל,
שנותרתי לבד קוצני ועייף
מדברים שתאמרי אם בכלל.
ולזכור אין לי חשק
גם לגעת אין עוד
רק צללית ארוכה על הקיר
שלפני, השבוע הלכת לאורכו
בשמלת זכוכיות צבעונית
הזכוכית תשכר תשקר תסכר
שריטות של קוצים אחרים.
ופצעי עוד הולמים בי מבלי לדבר
זיכרונות שבורים כמו בגדים.
החדר ריקם בלי עשן או אוויר
העין שלי כבר יבשה
אם תלכי עם זכוכית שוב לאורך הקיר
אישה, כתמיד את אישה.
במרחק של הזמן מהחדר הריק
אבדת בתוך החלל.
כי נראה שאבדת עמוק בעצמך
נותרת באוויר בלי משקל
מדרגות ילוו במבט את לכתך
הרחק ומחוץ לארמון
ושמלת זכוכיות צבעונית תתפרק
והנך כאחת מהמון.
נותרתי יושב קוצני ושותק
עייפתי ממך ומכל
שמלה של זכוכית שאותי תרתק
תבתק תבתר ללא קול. |
|
|
ויותר מכל
באישה, אנו
אוהבים את הדרך
בה מתנופף שיערה
כשהיא נבעטת
החוצה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.