|
אתמול זה התחיל
כל הסימנים כבר ניכרו
כל הגרגירים אזלו
נשטפו מהזכוכית
נשברו ציפורנינו הננעצות
ביגון שמעבר לבכי.
כבר יבשו הגשמים במרזב
כבר סתמו את פתחו פרחי קיץ
יונקים טיפות אחרונות
בשרב מתמשך אלי מוות.
שולי פניך מתכרכמים
שיערי מלא אבק עשתונותיך
דבקות אחת במטרה.
או
מטרה אחת לדבוק בה.
עיניך יגעות מאוד
גופך עטוף צבעי אדמה
ואני טורקיז דרקוני. הידעת?
כסילי:
ריאותי כמו קורסות לתוכי
אין בי צורך יותר לדמיין
נשמתי בלילות מתכווצת
ציפית ריקה
ציפייה שכבדה לי.
שמך.
גרגירים שאוזלים
מתדפקים על דלתות
שנתי המותשת.
חורבנות עתיקים וקרבות
בלילות כל תקווה
מתרחקת.
מרזבים
וגשמים בטורקיז
איבוד עשתונותייך
לטובת כוכבים.
שיתוק, ולילה ממחיש
ציפורניים כהות בוחשות:
דם המקריש גווניו לחושך
יגונך שמעבר
בכיי שנסתם
מרזבים חלולים.
כמונו בעצם |
|
|
משפט אחרון לפני
המוות:
"אל תדאג, לקחתי
אקמול"
זהו, גמרתי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.