[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ג'יין גאלאגר
/
עוד לא אושר

דניאלה יושבת בתחנת האוטובס.
מתי יגיע לה  כבר ה 26? כתוב  שם למעלה בלוח הגדול שיש לה שעה
לחכות. דניאלה תתיישב על הספסלים האלה ליד כל האנשים האחרים.
תסתכל, היא אוהבת להסתכל על אנשים(נפתלי אמר לה פעם שהוא אוהב
בה, בין השאר, את ההבנה שיש לה באנשים). בעיקר בתחנה שם, כי הם
כ"כ שונים מהמקום שלה. אישה מתיישבת ומתחילה לספר לה על הלילות
הלבנים שלה ועל בת אחותה שהלכה לסופר. לאישה יהיה קול של
סיגריה. היא נראית קצת עצובה, היא מספרת שיש לה חיים קשים. אבל
בעיניים. בעיניים היא מחייכת( אני חושבת שלא רק העיניים
מחייכות לה, האמת שיש לה שפתיים גדולות שלא מפסיקות לצחוק).
היא אומרת שטוב לה היום כי יש לה יום חופשי והיא מאושרת.
דניאלה חושבת לעצמה.. הלוואי.הלוואי. האישה מציעה לדניאלה
לקחת את קו 38 כי הוא מגיע לאותו מקום. דניאלה תחשוב שאולי אין
לה מה למהר. אולי עדיפ לה לשבת כאן  מול כל הממתקים ולחשוב על
עצמה. היא קצת מרוכזת בעצמה לאחרונה. מעליה בצד ימין יש מדבקה
של-סטנלי, בית קפה. היא רוצה לקרוא לבן שלה ככה כי זה שם
בריטי(ובית הקפה נראה חמוד לפי מה שהיא ראתה מהאוטובוס). הנה
האישה פוגשת חברה אבל מהר מאוד היא מנפנפת אותה כי השיחה עם
דניאלה, מסיבה מאוד לא ברורה, עושה לה טוב. לאישה. ככה לפחות
היא אומרת. דניאלה תחשוב אז שהאישה זה הדבר הכי טוב שקרה לה
היום או אולי.. בחודש האחרון. היא תחשוב על הרגע שבו יגיע
האוטובוס והיא תסע לה.. לנפתלי שלה ותספר לו על האישה.( אני
אפילו לא יודעת איך קוראים לה). מתאים שיקראו לה טובה. כמו
הגננת במועדונית של דניאלה בכיתה ב'. הן דומות רק שטובה הייתה
שמנה.
האישה תשאל את דניאלה על החופש הגדול ותספר לה על הקייטנות של
הילדים ודניאלה תחשוב שבשבילה, זה בכלל לא היה חופש.
נכון, לא היה ביצפר ונכון היא הייתה בחו"ל ונכון היא ישנה
מאוחר.
אבל בפנים, בפנים לא היה לה  חופש.
ואז האישה הולכת ולדניאלה נהיה עצוב קצת כי, כי טובה מצאה חן
בעיניה. היה לה ריח של חיים.
דניאלה גם יודעת, שנפתלי יתעניין בסיפור כי זה קרה לה ויבין את
הרוב כי יש לו שכל. אין "אבל" אחרי המשפט הזה. הוא פשוט יבין.
דניאלה יושבת לה עכשיו ומסתכלת על אתיופים עם מדים  ואין לה
ספק שכולם סביבה מאושרים. הבנות היפות שעברו עכשיו, והאישה  עם
השקיות וגם החיילים, כי הם חוזרים הביתה.

היא יפה(ככה הוא אומר לה..) ורזה(לפי המשקל) ויש לה הומור(כי
כולם סביבה צוחקים תמיד) וחבר(מושלם) והורים(הכי טובים שאפשר)
ושכל(כנראה מהספרים) ואהבה(תמיד הייתה לה...) וחברים(אפילו
קליקה)ואישה(זה כבר שנתיים)ובגדים מגנובים(מלונדון) ודיסקים
הכי טובים שיש(אפילו היא תחשוב ככה) ולכאורה.. היא נוגעת
באושר(היא גם אוהבת את הסידרה!).
אבל עוד לא.. זה עוד לא (ה)אושר.
והיא לא תבין למה הוא לא מגיע, בגלל שפעם, בלילה שלפני היום
הגדול שלה ושל נפתלי, רוני אמר לה שמכל האנשים בעולם, שעומדים
בתור אל האושר, מגיע לה לקבל לפני כולם.
והיא תחשוב שהיא שמנה ומכוערת וטיפשה ומשעממת ומסכנה ושכולם.
אפילו הוא. לא מבינים. למרות שבקשר לטובה, הוא הבין אותה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?

-רק אללה יודע.
הכל מן אללה,
ומוחמד הוא
נביאו.


אפרוח אבו-
ורוד,
מתאסלם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/10/01 21:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'יין גאלאגר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה