"כבר שוב עיניהן לגברים חסונים"
בנים בכיתה על בנות מלינים.

לובשי-הכחולים צועדים בקסרקטין
וראש למיצעד חצוצרן בן שכנים.

אני מתחכך בזרועות נערות
דלוק על שדיים סביב לגדרות

כמה, שוצף אהבות סוערות
לנשוף עמוקות בפיות חצוצרות.

צלח לי לגנוב מכחול חצוצרה.
תרוץ לי, דממה כך תשוב לשדרה

וקץ לסיבלם של שכניי מעתה.
וכך לא קרה. אויה כך לא הייתה.

שדון בשנתי מבקבוק אט חמק
בשפתיו את פיית-כלי-מתכת נשק.

תרועת-חצוצרה את העיר עוררה
מיסתור הגניבה כך נודע בשערה.

כחולים על פרדות לביתי דהרו
לגאול חצוצרה חיש עלי 'סתערו

בנות נפעמות מרוכבים סונוורו
מדים - זה גברים, אליהם הן חברו.

עת רוח של ליל מפיחה משבה
קסמי חצוצרה היא חמדה וחטפה

פרדות, פרשים, נערות ומשורר
מצרים יחפשוה במחשכים לאור-נר.

הקסרקטין מזה זמן התנדף כחלום,
עשבים שם עלו. לא נותר בו מרעום.

בירכתי-המגרש שם מסדר של חושים,
ת'בנות על פרדות מרכיבים פרשים.

אל ונוס תפילתי "תני מועט לילדים.
לא כל נאפופים ללובשי-המדים".

לא רק להציץ כי חשקנו לחוש
פטמות קצת נוקשות בידינו ללוש.

אצבוט בן בתוסיק אכבשן במעוף
כבליל בשרים נתכרבל, הוי זה טוב".

אך בן-השכנים חצוצרה בין שפתיו
גרשני, פן-אקרב לאחת מנשותיו.



כמה  (שורה שביעית) - כ' קמוצה, מ' צרויה, ה' קמוצה.
מכחול (שורה תשיעית) - מ' חיריק, כ' קמוצה.
מצרים (שורה עשרים וארבע) - מ' צירה, ר', צירה.
ונוס (שורה עשרים ותשע) - ו' סגולה, נ' שרוקה.
כבליל (שורה שלושים וארבע) - ב' שואית, ל' חיריק.