הרוח שרקה חרישית וחדרה דרך חרכי התריסים של המרפסת כמו אצבעות
ארוכות וקפואות. הצללים התקדמו לאט לאט על הקיר, והרגשתי שאם
לא יקרה דבר, אזי כל היקום יתפוצץ.
ואז זה קרה.
סדקים החלו להופיע בקירות, בתקרה וברצפה. השולחן התפוגג
ולאחריו הכיסאות זה אחר זה אחר זה אחר זה. הצלחות המלוכלכות
וכוסות הקפה נעלמו עוד טרם הגיעו לשרידי המרצפות.
בנשימתי האחרונה עוד הספקתי לחשוב, ''תודה לאל, היקום לא
יתפוצץ''. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.