ג. א. טלי / רטוריקה בדימום מחזורי |
אלה שקברנו חיים, בעודם חיים בתוכנו
קמים עלינו, בין הצללים
עמוק פנימה, אנו יודעים
שנותרנו כפי שהותרנו
שפיזרנו כפי שפוזרנו
שייכים, לא שייכים
מתינו שאינם מתינו כלל
מרצדים מבעד חיוכינו
בינות לחנוק, לחנוט
נדמה שהפכנו חליפות של אדם
מפיסות עור וקילוחי דם
לכאורה
איננו מתים במקומות הללו
לכאורה
אנו קמים, וממשיכים ללכת
מה מאיתנו קם וממשיך ללכת
במקום שקברנו את מתינו
שאינם, מתינו כלל.
מתוך המוות ואני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|