מכיר את זה,
שאתה הולך לישון,
לאחר שבכית בכי מר,
וכשאתה מתעורר בבוקר,
אתה לא מצליח
לפתוח ת'עיניים
כי הריסים נדבקו להן אחת לשנייה?

מכיר את זה,
שמבשרים לך בשורה טובה,
או בשורה מרה
ואתה נורא רוצה לספר ולשתף בה
מישהו אחד ומיוחד,
אך דווקא אז,
הוא לא נמצא שם באותו הרגע?

מכיר חלומות ותקוות?
ציפיות שהופכות אכזבות?
דמיונות המתנפצים לשברים קטנטנים
כשהם פוגשים במציאות?

לא. אתה לא מכיר.

אבל אני מכירה.
מכירה כל כך טוב.
אני ח-י-ה את אלו.

ואומרים יש דברים
שככה סתם,
לא תבין לעולם,
עד שעל בשרך תחווה אותם.