הסתיו כבר כאן, מתקלפים להם עלי שלכת,
כשלהבות הליל, ניצתים במעט החום שנותר.
הסתיו כבר כאן, ואיתו זיכרונותייך,
מתחלפים, משתנים, להבזק רוחות ומטר.
ועינייך נסגרות, מתעלמות מכל מבט שנשלח,
ליבך נפתח, לכל זעקה חרישית, נרעדת.
רגלייך כושלות, שביל ממוטט, זנוח,
וידייך במגע, עם טיפה ועוד טיפה, מזדמנת.
ניצנים מלבלבים, באותה העת היא כבר נובלת,
שמש חייכנית, משתובבת, איתה משתתקת.
וממעיין יבש מרווה צימאונה לאהבה,
בשורשים עייפים, קטועים, נאחזת.
ומסתוריות אותה אופפת, בשלל ערפל,
מן ניצוץ עמום, קלוש, מאיר פניה.
טעם החלום, לפתע, הופך כה טפל,
כסלע, כאבן, נוחת, שובר, כנפיה...
מעבירה מגע חטוף בידך, היא כמעט קפואה,
מתהלכת לאורך שבילך, את כה אבודה.
דמעותיי מתערבבות בדמעותייך, מופיע זיק של תקווה,
חלומנו עוד ישוב ויזרח במלוא עוצמתו, מבעד השממה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.