בצאתנו מעדן שתלנו
חשדות ועצי פרי תמירים,
פן נשגה כמו בטרם חטאנו,
פן נשוב שוב להיות טהורים.
בתחילה עוד החזקנו ידיים,
אחר כך התלפף החשש.
ובתעתועי שעות בין ערביים
נצטיירו שוב עיני הנחש.
עולם ריק מאדם ומהרס,
אך השקט איננו שלם.
את הפחד אצוק בכלי חרס,
אשקר ואומר: ייעלם.
ראה, אתה לעמל התרגלת
ואני לכאב הבריאה.
ואולי גם אתה כבר שאלת
שאלות של אחרי יציאה.
בצאתנו מעדן הכנו
מחיצות של בדים ומילים.
עולם זך וצעיר, בו למדנו
מכאובי שערים נעולים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.