זקיף על אנטנה גבוהה
שהרוח מנדנדת עד בחילה
מט ליפול
אך מפחד למות
עוד שנייה הוא קופץ
ונבלע אל תוך החיים

הבדידות קרה כמוות
צינת הלילה קרה יותר מקפיאה את ליבו
מבלי יכולת להתמודד חושיו קהו
אז במקום לבכות הוא צוחק
במקום לאהוב הוא לא מרגיש
במקום לשנוא הוא לא מרגיש

בדיוק התעורר בחדר חשוך
לראשונה זו תקופה
הגנות הזקיף נפלו לרגע קט
כאילו הואר החדר לשניה
וזה בדיוק מספיק זמן כדי לבכות
כדי לכתוב שלא ישכח

שהזמן זורם בעקביות
לא מראה על כוונה להרפות
מזמין אך מאיים
לפחות לזוז, לפחות לזוז.