|
זקיף על אנטנה גבוהה
שהרוח מנדנדת עד בחילה
מט ליפול
אך מפחד למות
עוד שנייה הוא קופץ
ונבלע אל תוך החיים
הבדידות קרה כמוות
צינת הלילה קרה יותר מקפיאה את ליבו
מבלי יכולת להתמודד חושיו קהו
אז במקום לבכות הוא צוחק
במקום לאהוב הוא לא מרגיש
במקום לשנוא הוא לא מרגיש
בדיוק התעורר בחדר חשוך
לראשונה זו תקופה
הגנות הזקיף נפלו לרגע קט
כאילו הואר החדר לשניה
וזה בדיוק מספיק זמן כדי לבכות
כדי לכתוב שלא ישכח
שהזמן זורם בעקביות
לא מראה על כוונה להרפות
מזמין אך מאיים
לפחות לזוז, לפחות לזוז. |
|
|
אני אוהב לאונן
על מודעות אבל
בעיקר על ניצולי
שואה שמתים
בשיבה טובה
זה משאיר לי את
הזין בערך פי
שניים מהזמן רק
מהמחשבה שזאתי
הייתה פעם כוסית
שאנסו אותה
הנאצים ועכשיו
היא והקוס הרקוב
שלה עכשיו
מתים.
אבל בעיקר אני
אוהב שלכת.
אנתרופולוג
קליני
בראיון נדיר
לאילנה דיין
בעונה הבאה של
עובדה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.