[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שקועה בימי
/
המכתב שלא נשלח.

אין לי מה לספר, אין לי מה לכתוב לך עוד.
העט השחור נעצר והדפים הלבנים הריקים נראים לי כאלה טיפשיים
וחסרי כל.
יופי, לכתוב לך מילים, מילה אחר מילה, שום דבר שאני אבקש ממך
הרי לא יזיז לך.
יושב לך נהנה מכל רגע קריאה, ואחרי כל קריאה קריעה, אתה קורע
את הדף כאילו אין בו שום רגש, כאילו לא השתדלתי לכתוב לך את
הטוב ביותר שאני יכולה.
אם היתה לך טיפת רגש, אם היה לך לב, היית יודע בדיוק מה אני
מרגישה עכשיו - היית יודע שאני כ"כ מצטערת וכ"כ כואב לי כל מה
שקרה. ואף מגיב למכתבי העצובים והקודרים.
ההתחלה, האמצע ואפילו הסוף של ה"סיפור" היה כ"כ ברור, כאילו
נכתב מראש.
עכשיו, אני יושבת לתומי ליד מנורת קריאה המאירה באור צהבהב,
האור של הירח שהאיר אז באותו הלילה בו הכרנו. מזילה דמעות שב,
מתפללת, ומתחננת תחנוני שווא שהכול יסלח וישכח - שהסבל והכאב
הזה כבר יעבור.
הדפים מתמלאים בדמעות שחרות, דמעות בצבע כזה קר, כואב ובולט.
הרדיו משמיע את השיר שהוכרז כ"שלנו" שוב ושוב, שוב ושוב ואותה
הרגשה מבפנים הרגשת כאב, צער, מחנק בגרון התפוצצות פנימית.
מדמיינת את הפנים שלך, מחייכות, צוחקות, מדמיעות משמחה - פנייך
מקושטות בהילה מסביבן, מלאות אור וחן - הלוואי ואני הייתי
מרגישה ככה עכשיו.
אם הייתי יכולה עכשיו לראות אותך מבלי שהיית יודע שאני רואה -
הייתי מביטה בך כל הזמן, בוחנת אותך ואת מעשייך - יושבת ולא
עוזבת, לא מרפה ממך. כל חיי אני רק מתעניינת בך, אין לי כלום
מלבדך, אתה החיים שלי אתה המהות לחיי.
אני יודעת שאחרי שתקרא את המכתב הזה (אם תקרא אותו) לא תפנים
כלום, הכול יעבור לך מול העיניים וישכח בן רגע לא תנסה אפילו
להיזכר בי, אתה לא תצליח, הכול כ"כ רחוק - ממש עבר.

רק דבר אחד אני אוכל לבקש ממך, הדבר היחיד שבכל חיי ביקשתי ממך
ומלבד זה לא אבקש ממך כלום עוד.
תן לי להביט בך שוב, לראות את האור שבעינייך, לדעת שיש מישהו
מעליי ששומר עליי ומגן עליי מכל רע, כשאבכה ינגב לי את הדמעות,
שאשמח ישמח גם בשבילי, וברגעים הכי קשים יעמוד לצידי.

כתבתי לכבודך מן שירון קטן, אני מקווה שתקרא אותו ותפנים לפחות
אותו ותשמור אותו בליבך.
"יושבת מלאת געגועים, געגועים לחיבוקים וחום.
    חושבת מה אוכל לעשות, כדי שלצידך אוכל לחיות.
       שקט,
               חושך,
                        קור,
כאב. כאב על הידע שלעולם, אבל לעולם לא אגע בך עוד."

ושוב דמעה מטיילת על הלחי ומתעקשת להמשיך לטייל, אני מרפה
ממנה, נותנת לה לטייל לאן שהיא רוצה, היא מגיעה עד קו הלסת
ונופלת, נופלת על הדף הלבן שכבר הספיקו להכתים אותו עוד דמעות
שחורות לפנייה.


           אני יודעת שעכשיו יש לך חיים חדשים, אישה אוהבת
ונאהבת וילד חדש.
אבל תדע לך שלעולם לא אשכח אותך, את הרגע בו ראיתי אותך
לראשונה בחיי.

אוהבת, מתחננת, כואבת, ומנסה לסלוח ולשכוח -
אני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חנון!

פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/3/06 23:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שקועה בימי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה