|
א
זֶה רֶגַע שֶׁל חֶסֶד
אֵין רַבִּים כְּמוֹתוֹ
הֶעָבָר מִתְבַּהֵר
עַל חֶשְׁבּוֹן הָהוֹוֶה
וּמִבְּאֵר עֲמֻקָּה
עוֹלִים קוֹלוֹת
טְעָמִים וְרֵיחוֹת
וְיוֹצְאוֹת הַמִּלּים
אַחַת, לְאַחַת,
נוֹרוֹת לַמַעֲטֶפֶת
מְנַסּוֹת לְהִכָּתֵב
וַאֲנִי וְהַמַּחְשֵׁב
נֵשֵב וּנְתַעֵד
ללֹא מוֹרָא
ללֹא מַשוֹא פָּנִים
ב
אִשָּׁה רַבַּת פָּנִים
פְּנֵי מַלְאָךְ
מַרְגָּלִית, תָּמָר
אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
בְּמַדֵּי אָחוֹת
חַנָּה טַבִּיב
וְ...דַלְיָה
ג
לִבִּי ---
מַחְסִיר פְּעִימָה
כְּשֶׁמַּבָּטֵּינוּ מִצְטַלְּבִים,
רֹאשִׁי תָּקוּעַ
בְּתַקְלִיט מְחֹרָץ
בְּרֶטֶט
בְּלַחַשׁ
בַּעֲדִינוּת
בִּצְעָקָה
בִּבְכִי
בִּכְאֵב
בִּתְחִנָּה
בְּהַעֲרָצָה
בְּכַעַס
בְּתִקְוָה
בְּיֵאוּשׁ
רַק מִלָּה אַחַת,
אֵין מָקוֹם לְאַחֶרֶת,
מְעָרַת הַקּוֹלוֹת מְהַדְהֶדֶת
דַּלְיָה
דַּלְיָה
דַּלְיָה
דַּלְיָה
עַד אֵין סוֹף
ד
וּבְּמָקוֹם הַמַּרְאוֹת
מַרְאוֹת מַקְבִּילוֹת
רַק אַתְּ מִשְׁתַּקֶּפֶת
פָּנַיִךְ הָעֲצוּבִים
פְּנֵי מַלְאָךְ
מְאִירִים בְּאוֹר רַךְ
שׁוֹפְעִים חֶסֶד
וְיֹפִי עַד כְּאֵב
שְפָתַיִךְ הַיְּבֵשׁוֹת
עוֹרֵךְ הַלָּבָן הַשֶּׁנְהַבִּי
כְּחוּשָׁה, שַׁבְרִירִית
נִצָּנֵי שָׁדַיִךְ
מְסַנְוְרִים אֶת עֵינַי
הַנִּנְעָצוֹת בְּמַחְשוֹף
הַחֻלְצָה הַכְּחֻלָּה
הָרְכוּסָה בִּצְלָבִים
אֲדֻמִּים
חַם לִי...
אֲנִי מַסְמִיק,
עֵינַי דּוֹמְעוֹת,
עוֹד רֶגַע
אֶפְרֹץ בְּבֶכִי
כָּל כָּךְ רוֹצֶה
לְהַגִּיד לָךְ
וְלֹא יָכֹל
ה
וּכְשֶׁנִּגַּנְתְּ
רָכַנְתִּי מֵעָלַיִךְ
כְּאִילוּ כְּדֵי
לְהַבִּיט בַּתָּוִים
וְנָשַׁמְתִּי אוֹתָךְ
בִּמְלֹא רֵיאוֹתַי
וְלֹא יָכֹלְתִּי
לְהַפְסִיק
רַק הַלַּחַץ הַגּוֹבֵר
בַּמִּכְנָסַים
וְהַכְּאֵב הָאַרְצִי
הַחַיָּתִי כָּל כָּךְ
גָּרַם לִי לְהִתְבַּיֵּשׁ
וּלְהָטִיל סָפֵק
בְּטֹהַר אַהֲבָתִי
חָשַׁשְׁתִּי שֶׁתִּרְאִי
אוֹתִי בְּקַלְקָלָתִי
כַּמָּה תְּמִימִים
הָיִינוּ אָז
וְכַּמָּה מְאֻשָּׁר
וְאֻמְלָל
הָיִיתִי
יָדַעְתִּי שֶׁאֵין
סִכּוּי
הָיִית
בִּלְתִּי מֻשֶּגֶת
ו
רַק בְּשַרְעַפֵּי
הַלַּיְלָה
לִטַּפְתִּי לֶחְיֵךְ
בְּגַב יָדִי
חָשַפְתִּי כְּתֵפֵךְ
וְנָשַׁקְתִּי לָהּ
לִקַּקְתִּי דִּמְעָה
מִלֶחְיֵךְ
נָשַׁקְתִּי לְעֵינַיִךְ
לְאַפֵּךְ
לִשְפָתַיִךְ הַיְּבֵשׁוֹת
עַד דָּם
וְאָז ... פָּרַצְתִּי בְּבֶכִי
כִּי לֹא הִצְלַחְתִּי
לְהִתְאַפֵּק
וְזִרְמָתִי הַבְּתוּלִית
הִרְטִיבָה
אֶת הַפִּיגָ'מָה
וּפִתְאוֹם הָיִיתי
מְזֹהָם
וּבִלְתִּי רָאוּי
לַחְשֹׁב אוֹתָךְ
אֲבָל כָּל כָּך רָצִיתִי
לְסַפֵּר לָךְ
וְיָדַעְתִּי שֶׁבְּטוּב
לִבֵּךְ
הָאֵין סוֹפִי
תִּסְלְחִי לִי
וְתַרְשִׁי לִי
לְהַמְשִׁיךְ
לֶאֱהֹב
אוֹתָךְ
|
|
|
"היה זה יום
אביב בברלין
הנצורה. הפרחים
פרחו, הציפורים
צייצו, היטלר
ואווה בראון
התאבדו. ז'דק
נכנס לחדרו..."
המקום השלישי
ברשימת הפתיחות
הגרועות בכל
הזמנים לרומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.