בחוץ ריח האדמה לאחר הגשם,
בפנים הדמעות זולגות ללא הרף
וקר.
געגועים עמומים לתקופות אחרות,
לאמונה עיוורת באשליה גמורה.
אבל הבזק של כאב מוחק את הכל.
בלבול ומערבולת רגשות,
אני כאן אבל אני לא.
מאבדת את עצמי,
נוכחות נעדרת.
העיניים כבויות,
האור נעלם
וחושך.
הגשם בחוץ מוסיף לרדת בלי סוף.
סוף סוף חורף,
וקר.
רועדת ומתכרבלת
באינסוף שמיכות,
אבל הקור חודר לעצמותיי.
קופאת ומחפשת טיפת חום,
מציאות נעדרת.
והמוזיקה מתנגנת
והשירים מקבלים משמעות אחרת.
וכל מילה צורבת וחותכת בבשר החי. מת.
עוד סיגריה נגמרת
וענן עשן נותר.
מחפשת סיבות ופרשנויות,
נשמה נעדרת. |