מה קונים לסבתא-רבא שבשבוע הבא (אם לא יהיו הפתעות ומזלה יבגוד
בה) תחגוג את יום הולדתה ה- 102 ?
חשבתי על הכל. מויברטור עד פקט סיגריות מהדיוטי פרי. האמת,
חשבתי על משהו סמלי כמו בלון גדול, אבל אז חשבתי מה עלול לקרות
אם הבלון יתפוצץ ולא תהיה ניידת טיפול נמרץ בסביבת הסבתא,
שתלקה בהתקף לב פתאומי משום מה ...
בעוד אני ממשיך לחפש אחר בלון כזה, נחה עיני על מודעת אבל.
המממ... חלקת קבר עשויה להיות מתנה שימושית, חשבתי, אבל אני
בטח לא היחיד שיחשוב על זה, ובוודאי יהיו עוד שניים-שלושה
קרובים לפחות שיקנו לה מתנה "מקורית" כזו ...
הממ... אולי ביטוח לשנה ב-ש.ח.ל. ? אבל, מצד שני, אם היא תמות
עוד שבועיים, לא חבל על ההשקעה ?
אולי פריט לבוש כלשהו ...
חצאית מיני, לא בא בחשבון. אין לי מושג מה המידה שלה, ולשלוח
אותה אח"כ להחליף זו ממש חוצפה ...
חזיית תחרה - אז ככה: במצבה, לא נראה לי שתעזור אף חזייה. כח
המשיכה ניצח.
כובע מקסיקני - הממ... למה לא, בעצם ?
כשכבר הגעתי לקופה, שמתי לב לפתק קטן שהיה מוצמד לכובע
המקסיקני. זו הייתה התגית של המחיר, שהיה פי 3 ממחיר חלקת קבר
ממוצעת בחולון. ויתרתי על הכובע בלית ברירה.
ואז זה הכה בי ! מתנה לילדים ! בוודאי !!!
הרי ככל שמתבגרים ועולים במעלה השנים, חוזרים בעצם לילדות: לא
יודעים ללכת, בקושי מדברים, ובייביסיטר פיליפינית מנקה לך
ת'תחת אחרי ביקור בשירותים, אז כל הסימנים הובילו אותי לכך
שכדאי ואפילו רצוי לקנות לה מתנה לילדים. אבל, מה זה יהיה ?
לאחר שעה של התלבטויות ב"הפנינג", נכנסתי ל"טויס אר אס", שם
הפנו אותי למחלקה מיוחדת לזקנים. על עשרות מדפים נתגלו
לעיני מראות נפלאים: קוצבי לב מעוצבים בצורת מיקי מאוס, חוקנים
למיניהם, בובות מבוגרות של ברבי אחרי גיל העמידה (עם הליכון
!!!), עציצים גדולים עתירי חמצן לאריכות ימים, סוגי קטטר
בצבעים שונים, כסאות גלגלים בעלי 4, 3 ואפילו 5 הילוכים
לקשישים שאוהבים סנפלינג וטיפוס על הרים, פטיש 5 קילו מיוחד
לזקנים היפר-אקטיביים, ועוד כהנה וכהנה מתנות שונות ומשונות.
אבל המתנה שבאמת הכי אהבתי (מלבד הכסא החשמלי הבודד שנשאר
בפינת החנות), הייתה דיסק מקורי של להקת ה"סמאקרז" שכיכבו לאחר
מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנות ה-20'. ראיתי בעיני רוחי את
הסבתא פותחת את המתנה וצועקת בשמחה: "איזו תחתית נחמדה לספל
הבאת לי", ומיד אח"כ כשאסביר למטומטמת הזקנה שזו לא תחתית
לספל, אלא דיסק של מקורי של ה"סמאקרז", היא תצמיד את הדיסק
למצח ותשאל את כולם: "נכון שאני דומה ככה לד"ר שוורצמן" ?
בקיצור, בסוף, כצפוי, קניתי לה בלון. (למרות ששמי לא הופיע
בצוואתה). |
