|
את
שירהורים
(הרהורים שמתים להיות שירים)
חלק ב'
איש חכם אמר
יצירה לא נועדה
למבקרים
היא נועדה
לצופים לרואים ולשומעים
להנאתם לשנאתם
כשמבקר מגיב ליצירתי
הגרועה
סימן שהוא יותר טיפש
ממני
המתים חיים לנצח
המתים חיים לנצח
זאת עובדה
אתה חי מאה ועשרים
שנה
הצל שלך
שקוף לקהילה
לכל היותר אומרים
בחור טוב היה
אך אם הורגים אותך
על הבמה
אתה חי לנצח
גם אם בחייך
כולם שנאו אותך
לכתוב זה כמו למות
לכתוב זה כמו
למות
הקרב מתחיל על דף
צחור בתול
הדיו דם מלבבך
זורק מלים
עצוב לך, אחר צוחק
המלים קטנות מדי
לספר את הרגשות
וכשהדף מלא שחור אדום
אתה מת לרגע קט
וכמו הפניקס
מתעורר שוב
לתחייה
לקרב חדש נוסף
שבו תמות שוב
על דף נייר
שטרם נאנס בדיו
ברוגע הוא אמר לה
ובאה חבטה
ברוגע
היא חשבה
זה יעבור
עד החתונה
ברוגע
היא הסכימה
כי כך חינכו אותה
ברוגע
הם בכו לה
ליד המצבה
|
|
|
תגידי שרית, את
פריחה מגעילה
ללא יכולת ניסוח
משפט?
או שאת סתם שמחה
לראות אותי?!
מוטי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.