אתה אבא שלי,
אבל אתה הפכת לזר, לא יודעת איפה אתה מסתובב ועם מי, לא
יודעת מה אתה אוכל, לובש, קורא, רואה...
לא יודעת את מי אתה אוהב... אבל יודעת טוב טוב את מי אתה
שונא,
הרי אתה לא מפסיק לצעוק זאת באוזני...
לא יודעת מה אתה חושב עלי, לא יודעת איך אתה מתייחס לאמא, לא
יודעת אם נשארת עצבני... אבל יודעת שנשארת ממורמר... אולי
אפילו יותר מאז הגירושים שלכם...
הרי אתה לא מפסיק ללחוש כעס ושנאה...
יורק לכל עבר את מילות הפרידה שלך. ואתה בכלל עוד לא נפרד
מכלום. ממני נפרדת כבר שהייתי בת 3 או 4 ככה...

אפילו לעזור לי בעבודה לבית ספר אתה לא מסוגל, ילד קטן...
אני זאת שצריכה לחנך אותך, לא אתה אותי... אני חייבת להיזהר
אתה עוד עלול להפוך אותי אליך, או יותר גרוע... להפוך אותי
לסבתא...
שהרי כל החיים שלי אני מנסה להיות כל כך שונה מכם.
תעזוב כבר, תפסיק לאיים... תהיה גבר ותקיים הבטחות. את אמא לקח
לך איזה 10 שנים לעזוב. חבל שהיא לא חתכה את זה לפני זה.
תמשיך, תמשיך לשבת על הכורסא השחורה הזאת ולעשות את עצמך מסכן.
אתה בן אדם בן 44. תיקח את עצמך בידיים, תסתכל על עצמך. אתה
הפכת למפלצת, אבא... מה נהיה ממך?

תשאיר אותי לבד עכשיו,
לך, לך תחפש לך איזה מישהי להיות איתה, לבכות לה. הרי לאמא כבר
לא בכית ואתה יודע, את זה אל תהרוס, אתה הרי מומחה בלהרוס
קשרים שלך עם אנשים.(דווקא את זה לקחתי ממך - שיט)
אני תוהה אם אתה חיי באשליה שהקשר בינינו עוד טוב. כי אם אתה
כן חושב כך, אני אשמח לנפץ לך את האשליה הזאת. בשביל שתראה מה
קורה כשמנפצים לך משהו... ואתה הרי ניפצת לי כל כך הרבה.

דפוק, דפוק בשכל...
                       
                   אז אל תבכה שגם אני כזאת