יעל קשת / ושוב פרידה |
את רגעי האושר, שנבנו בקפידה
אתה שוב אומר לי שזה לא אני, זה אתה
כל כך מוכר לי העצב הזה
הדמעה כבר יבשה
וגם כשהיא יבשה מסתבר
נוצר שם מדבר צמא
לעוד כאב לעוד פרידות
לעוד מחסור שיתמלא
כמו תמיד
בתקווה חדשה
נרקמת בבושה אדישות צבועה
בדרך אל הדלת
לא רוצה לדעת יותר לא שואלת
מה היה או לא היה
וגם אותך טורקת,
ושוב לבד.
כמו תמיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|