Kingsdome - סיפור קצר שיהווה את הבסיס לאופרת רוק. נכתב ע"י
קשת. שוכתב ע"י לושי.
מוקדש לעידו, מיכאל ושייני. רוחניות, חוכמה ואהבה שלי.

הפרעות בeggland החלו כאשר הגיע לגיל 11. אגלנד הייתה ממלכה
שלווה, לא קטנה מדי ולא גדולה במיוחד. השמיים היו בדרך כלל
אפרפרים ומעוננים חלקית. למעשה אפור היה הצבע הדומיננטי
באגלנד. הדגל היה ריבוע אפור, צבע הבתים והבגדים היה אפור, הכל
אפור. תושביה היו אנשים שקטים שדגלו בחוסר התערבות בעסקים לא
שלהם. למעשה הם עסקו רק בעסקים שלהם. חברה ללא פשע וללא דאגות,
אך גם בלי הרבה רגשות.

הסכסוך בין עם הביצה השליו לpopulous כבר התחיל שנים לפני כן,
אבל בהגיעו לגיל 11 פופולוס פתחו במלחמה כוללת והחלו בהשמדה
המונית.
הם פתחו בהריגת המבוגרים והמשיכו בהריסת מקדשי אלי הביצה.
לבסוף קינחו ברצח כל התושבים.
ביום אפור במיוחד, לאחר ששלי יצא מהמקלט לקנות ציוד לחודש
נוסף, הוא שמע צרחה נוראית. הוא פצח בריצה מטורפת לביתו רק כדי
למצוא את גוויות משפחתו מוטלות באפלה.
בנפש שסועה שלי רץ לביתו של טריי, חברו משכבר הימים.  הוא עמד
להיכנס אבל שמע קולות באים מן הבית. הוא הציץ מהחלון וראה את
טריי מסתודד עם אנשי פופולוס. לאחר לחיצת יד בין טריי
לפופולוסים, הם עזבו את ביתו מהדלת האחורית. שלי נכנס פנימה
וצעק אליו: "טריי! מה אתה מדבר עם אנשי פופלוס?!".
"אל תצעק! מה אתה פסיכי? בוא לעליית הגג, איפה שלא יראו אותנו
וישמעו אותך צועק כמו משוגע" טריי עלה למעלה ושלי עקב אחריו.
טריי פתח: "אין מה לעשות שלי, אתה צריך להשלים עם העובדה שהם
הצד החזק. עדיף להצטרף אליהם מאשר לגמור כמו המשפחה שלך".
"איך אתה יכול להגיד את זה? ובכלל, איך אתה כבר יודע על המשפחה
שלי?"
"שלי, הם רוצחים אותנו בשיטתיות. אם לא תצטרף אליהם עכשיו אתה
תמות. אתה מבין את זה? תהיה חכם. תוותר על איזה אידיאל אחד או
שניים אם זה מה שיוציא אותך מהקבר"
"יא חתיכת בוגד!, איך יכולתי לקרוא לך חבר כל השנים האלה? אתה
יותר גרוע מהם!", שלי דחף את טריי לעבר הקיר. טריי קם בזריזות
וריתק את שלי, אשר בתמורה ירק לו בפנים וקרא לו בוגד. טריי צעק
"אני לא בוגד! אני בחיים!", וזרק את יריבו מהחלון.
שלי קם וברח כשפתאום הוא הבחין בסדק שנוצר לאורך כל גופו.

שנתיים שלי העביר בדרכים, מתחבא ומתחמק מסכנות רבות ומאין ספור
סוכנים של פופולוס עד שלבסוף הצליח לברוח מאגלנד. בגיל 17, שש
שנים לאחר פרוץ המלחמה, פופולוס הכריזו שהמלחמה נגמרה ושלא
קיימות יותר ביצים בעולם.

ביום סגרירי במיוחד ישב שלי מקופל בתוך עצמו ובכה על גורלו
המר. בחור נאה עבר וראה אותו בוכה. "הי מה קרה אחי? למה אתה
בוכה?". שלי לא השיב. הבחור התבונן בו יותר מקרוב והבחין בסדק
הגדול שלו. רחמיו נכמרו עליו. "הרשה לי להציג את עצמי", אמר
הבחור: "שמי הוא Lou king".
"אני שלי", הוא אמר כשהוא מוחה דמעה.
"שלי, אני אעזור לך לצאת מהמצב המדכא שאתה נמצא בו!", לו
הכריז.
"אני מודה לך, אבל למה לך? מה יוצא לך מזה? ומה בכלל אתה יכול
לעשות שיעזור?".
"אל תדאג, אני רוצה לעזור לך כי אני מבין ללבך, גם אני הייתי
פעם במצב קשה. אתה צריך את מה שאני הייתי צריך, לצאת קצת
ולהכיר אנשים חדשים שיעזרו לך לעבור את התקופה הקשה הזו".
"אני חושש מלפגוש אנשים חדשים, בינתיים כל איש חדש בחיים שלי
רק הזיק להם... אני מתגעגע לימים השלווים באגלנד".
לו היה גבר יפה, תמיד היה עם חיוך מקסים. הוא לא היה גדול אבל
הוא היה חטוב ושרירי. הגישה של שלי לא הרתיעה אותו והוא הכריז:
"יאללה בוא שלי, בוא נמצא איזה פאב להירגע בו".


הם הלכו במורד הרחוב השקט ונעצרו אל מול שלט גדול מעץ שעליו
חרוטות המילים: Peer Pressure. "או! זה אחלה מקום. בוא
ניכנס".
לו צעד פנימה ושלי מיהר אחריו. מוזיקה נעימה התנגנה בווליום
סביר, המקום היה עמוס באנשים ששתו, עישנו וצהלו. שלי שם לב שכל
המבנה היה מעץ וחלקים מהרצפה נרקבו, כנראה בגלל משקאות שנשפכו
עליה וחוסר ניקיון כללי. לאורך הקירות היו מנורות שמן שהאירו
באור צהבהב שהתערבל עם כל העשן והפך להיות סגלגל. כשהשניים
נכנסו כולם הריעו לכבוד לו. שלי מאוד התרשם מהעבודה שכולם
הכירו אותו וחולקים לו כבוד. לו עבר ולחץ ידיים בערך לכל יושבי
הפאב. בחורות קפצו לעברו ונשקו לו בלחי לשלום. לו התיישב בראש
שולחן גדול ודאג שיפנו כיסא לידו בשביל שלי. "תביא לנו שני
אלקו", לו דרש.
"וואו לו", בחור שישב לצידו אמר: "זה מאד יקר, וגם ממש
משכר!".
"כן. אבל היום חשוב לי ששלי ייהנה, אתה אוהב אלקו נכון?", לו
שאל: "אמ... אף פעם לא שתיתי..." שלי השיב. "לא שתית?!", אמר
לו בזמן שמלצרית הניחה שתי כוסות מלאות במשקה תוסס על השולחן
"אז שתה, זה ישחרר אותך!". שלי שתה, ראשו הסתחרר קלות והרגשת
חום נעימה הציפה אותו. "אם אתה לא שתית, לפחות תגיד לי
שעישנת?", לו טפח על כתפו.
"אה... לא", שלי אמר עם חיוך דבילי מרוח על הפרצוף. "אוקי, חכה
כאן שנייה אני אלך לארגן משהו" לו ניגש לברמן ושניהם הלכו לעבר
המחסן. כעבור כמה דקות הוא חזר לשולחן עם שתי סיגריות
מגולגלות. "קח שלי, אחת לי ואחת לך", הוא דחף אחת לפה שלו
והדליק. שלי נחנק והשתעל, אבל סיים את הסיגריה.
בהמשך הערב הם בילו, צחקו והכירו אנשים עד ששלי נתקל בטעות
בבריון גדול. "איך אתה מעז לגעת בי?!" הבריון צעק והתכונן
למעוך את שלי. לו קפץ מייד לעזרתו והעיף את הבריון מחוץ לפאב.
הם נאבקו קלות בחוץ ולו חזר עם כמה שריטות שוטטות דם. "לו, אתה
ממש בנאדם טוב! אני לא מאמין שאתה פשוט קפצת ככה להגן עלי",
שלי אמר בהערצה ובסתר ליבו קיווה שהיה יכול להיות יותר כמו
חברו החדש. "עזוב אחי, מה לא עושים בשביל חברים?". לו הזמין
עוד סיבוב אלקו ושאר הערב התערבל לשלי.

הוא התעורר למחרת שרוע על ספה בדירה מרווחת. במיטה לשמאלו לו
ישב וקשר את נעליו. "פסס... שלי" לו לחש: "אני שמח שקמת, בוא
צריך לזוז". הם נחפזו להתארגן ויצאו. "למה אתה כל כך ממהר?"
שלי שאל. "אתה לא זוכר?! השגתי אתמול במשחק פוקר שני כרטיסים
לkingsdome".
"לא... אתמול בלילה קצת מעורבל לי... מה זה קינגסדום בכלל?".
"וואו, אתה באמת לא שתית אף פעם, הא?... אתה זוכר את הקטטה
בבר?"
"כן..."
"אוקי אז אחרי ששתינו עוד קצת החלטנו להתחפף משם והתגנבנו
למשחק פוקר למהמרים כבדים. כעיקרון רק מוזמנים יכלו להיכנס
אליו, אבל בגלל שאתה נראה כל כך תמים האמינו לנו שאיבדנו את
ההזמנה והכניסו אותנו. ניצחנו וניצחנו במהלך הלילה עד שלאחד
האנשים לא נשאר מה להמר חוץ משני כרטיסים לקינגסדום, לצערו הרב
זכינו! ואז ברחנו משם לפני שהוא יגלה את הקלפים בשרוול שלי".
"מה, רימית?!"
"היי שלי... גם אתה היית שם. בכל מקרה תאמין לי שזה מגיע
לעשירים האלה, הכסף שהם הפסידו אתמול הוא גרושים בשבילם. למרות
שאני מודה שהכרטיסים האלה הם בהחלט משהו נדיר. אתה באמת לא
שמעת על קינגסדום? מוזר... בכל אופן, זו ממלכה של ישויות
נעלות, שהגיעו לאמיתות שמעטים מגיעים אליהן. פעם בשנה השערים
נפתחים ומאה אנשים ברי מזל שהשיגו כרטיסים יכולים להיכנס
ולחיות בממלכה המדהימה הזו, ואם יש להם מספיק מזל הם גם
מתיידדים עם אחת הישויות.
"וואו! שמעתי שמועות על מן מקום כזה אבל מאיפה שאני מגיע לא
מדברים על דברים מרגשים", שלי מאד התלהב.
"כן... אני עדיין לא מאמין שהטמבל הזה הימר על שני כרטיסים
במשחק פוקר!".


הצמד עלה על רכבת והגיע לשערי הכניסה של קינגסדום. פיותיהם
נפערו כאשר התבוננו בשערי הקריסטל הנוצצים שהתנשאו לגובה של
חמישה מטרים. אלפים התגודדו סביב השערים. היו שם חברים וקרובי
משפחה שבאו להיפרד מברי המזל שעמדו להיכנס, והיו גם אנשים
שניסו בכל כוחם לדחוף ולהיכנס בעצמם. לו ושלי פילסו את דרכם
והגיעו בצמוד לשערים. הם הגישו את הכרטיסים לשומר הסף שעמד
בכניסה, הוא בדק אותם בזהירות ולבסוף נאנח באכזבה כשגילה שהם
לא עבריינים שמנסים לעבוד עליו. הוא משך במוט קריסטל שניצב
לידו ולאחר מספר שניות נשמעה שאגה מחרישת אוזניים מכיוון ההמון
שהתחיל לעוט לכיוון הכניסה. שערי הקריסטל נפתחו במלוא הדרם
ואור נפלא נשפך על שלי ולו המשתאים.
"נו, למה אתם מחכים?!", הכרטיסן צעק: "תיכנסו כבר! מהר!".
הזוג מיהר להיכנס ומיד ננעלו השערים מאחוריהם. הם החלו ללכת על
דרך עפר סלולה וככל שהם התרחקו מהשערים האדמה סביב הפכה יותר
ירוקה ומבריקה ובשלב מסוים אפילו השמיים עצמם כאילו נצצו
ובהקו. היה מזג אוויר נעים וריח של דשא גזום נישא באוויר.
במשך כל היום לו ושלי הסתובבו ופגשו אנשים מקסימים, ברי מזל
כמוהם. לפנות ערב הם החליטו לעצור ולשכב לנוח על הדשא ולו ארגן
מדורה קטנה שחיממה את שלי ואותו. "וואו איזה מקום מדהים", שלי
אמר. "ומרגיע", לו הוסיף: "אני לא יודע מה אתך אבל אני מוכן
לאיזו תנומה טובה".
"אחלה רעיון! לילה טוב לו", שלי ענה.
הוא הסתובב ועצם את עיניו שלפתע שמע שריקה נישאת באוויר. היא
הייתה מאד קליטה וקצת הזכירה לו שירי ילדים ששמע לפני מה שנראה
כמו נצח ומבלי ששם לב גם הוא התחיל לשרוק. השריקה התחזקה
והתקרבה והוא שם לב שמישהו מלווה את השריקה בשיר:

"שלושה הם אנחנו
שלושה אך אחד
רוחניות, חוכמה, אהבה,
כדי ליצור אדם מלומד"

שלי פקח את עיניו וראה שלוש הילות לבנות זוהרות שמתקרבות
לעברו. הוא שם לב שלו גם היה ער והתבונן במחזה המוזר. "פסס...
שלי, אלה הם כנראה כמה מהישויות האלה ששמענו עליהם".
"וואו לו הם ממש בוהקים! איזה יופי!"
לו התרומם וקרא לשלישיה: "הי, אין לנו הרבה להציע אבל אנחנו
נשמח אם תצטרפו ותשבו איתנו ליד המדורה!". הישויות התלחשו
בניהם מספר שניות. אחת ניגשה קדימה ואמרה: "אנחנו נשמח לשבת
אתכם", השלושה התקרבו לעבר הצמד המוקסם בעוד שליבו של שלי פעם
בחוזקה.
"הרשו לנו להציג את עצמנו, זו שם היא אהבה, זה לשמאלה הוא
חוכמה ואני רוחניות. אתם יודעים, עברנו הלילה בין הרבה תושבים
חדשים שנכנסו היום לקינגסדום ואתם היחידים שהזמינו אותנו לשבת
אתכם". "כנראה שהרבה פחדו מאתנו", אמר חוכמה.
"כן, אנשים מניחים שאין להם זכות לדבר איתנו, אבל אנחנו שמחים
לדבר ולהפיץ את האהבה שלנו לכל אחד שמעוניין", אהבה חייכה
וקרנה.
"נעים מאוד, זה שלי, בחור נהדר, ואני לו קינג", לו אמר
בלבביות.
"אני חייב להודות שאני גם חששתי מכם כשהגעתם", שלי הסביר.
"באמת?", שאל רוחניות, "אתה צריך להאמין בעצמך יותר. תהיה שלם
עם עצמך".
"כן" חוכמה הוסיף: "מה גורם לך לחשוב שאנחנו יותר טובים ממך?"
"מה גורם לי?", שלי הרהר: "אני מניח שהעובדה שאתם ישויות נעלות
ואני סתם אחד פשוט"
"אל תחשוב ככה שלי, כולנו עשויים מאותו חומר, ברגע שתלמד לאהוב
את עצמך לא יהיה גבול למה שתוכל להשיג", אהבה אמרה.
החמישייה נשארה ודיברה עד השעות הקטנות של הלילה.


למחרת בבוקר שלי התעורר מנענועיו של לו. "מה אתה רוצה?", שלי
פלט ובקושי פקח את עיני:. "בוא רגע שלי, אנחנו צריכים לדבר".
שלי התרומם, התמתח והלך עם לו. הם הלכו שעה קלה ונכנסו לחורשת
עצים. לפתע לו עצר ואמר בטון רגוע: "תשמע שלי הסתכלתי עליך
אתמול בערב ואני גם חושב שזה מעולה שהכרנו את הישויות האלה,
אבל כמו שהם אמרו בתחילת השיחה, אנחנו לא כל כך שונים מהם, אל
תתלה על כל מילה שלהם".
"על מה אתה מדבר? יש לנו מזל, הם בחרו להיות חברים שלנו מכל
האנשים שכאן. אנחנו צריכים להיות אסירי תודה על כל פנינת חוכמה
שהם פולטים!", שלי זעם. "שלי, תירגע, תקשיב לי אני חבר שלך
ואני מזהיר אותך, אתה עלול להתאכזב אם יותר מדי תיצמד אליהם.
תהנה מהם בכיף, אבל בעירבון מוגבל".
"אתה לא יודע על מה אתה מדבר לו, אתה פשוט מקנא כי הם נותנים
לי יותר טיפים מאשר לך. זאת פעם ראשונה שלמרות האישיות הכובשת
שלך מתעניינים בי קצת יותר".
"שלי תפסיק, אתה מדבר שטויות! איך אתה יכול להגיד את זה? אני
תמיד התייחסתי אליך כאל שווה", לו הסתובב והלך מהמקום בכעס
ושלי חזר לאזור המדורה. הוא הרגיש עקצוץ מאחורי ראשו, הוא
העביר את ידו והרגיש סדק קטן שנוצר שם.

השבועות שלאחר מכן חלפו לשלי במהרה. בכל יום אחת משלושת
הישויות הייתה מקדישה לו את יומו ומלמדת אותו מניסיונה. "כדי
לחיות בעולם הזה", חוכמה הסביר: "צריך קודם להבין אותו". בימים
ששלי היה עם חוכמה, הוא למד על חוקים פיסיקליים, מתמטיים
ותיאוריות מדעיות בשלל נושאים. מהי הסיבה לצבעם הכחול של
השמיים במשך שעות היום ואיך נוצרים חורים שחורים. שלי למד
בשקיקה והפנים כל פיסת מידע חדשה.
רוחניות פתח את שלי לחשוב בכיוונים מגוונים, ליהנות מהיופי של
נפנוף כנפיו של פרפר או נשירת עלה מעץ. "יש אמת במה שחוכמה
מלמד אותך", רוחניות גיחך: "אבל בן אדם באמת חכם מבין שלא הכל
רציונאלי בעולם הזה. אם תהיה פתוח לעבר כיוונים רוחניים תהפוך
לבן אדם עם הרבה יותר כוח מאשר אם תדע למה יש רעידת אדמה
למשל".
שלי נדהם ממה שאפשר להשיג בעזרת כוח המחשבה. הוא התאמן והגיע
לרמות ריכוז שאפשרו לו לראות דברים בבהירות. הוא פיתח מודעות
יותר גבוהה ונהיה רגיש לסביבה. הוא התענג על כל משב רוח
וצרצורי צרצרים בלילה נשמעו לו כמו סימפוניה.
שלי למד והפנים את כל מה שרוחניות וחוכמה העניקו לו והוא העריך
את זה מאד, אך הכי אהב לבלות עם אהבה. היא לא לימדה אותו כלום.
בפגישות שלהם הם פשוט ישבו ושוחחו או הלכו לטייל ובעיקר נהנו
מהחיים. היא הראתה לו את היופי שבפשטות, את היופי שבשיחות
חולין לא עמוקות. היא גרמה לו להרגיש יותר בנוח עם עצמו ולאהוב
את העולם שסובב סביבו.

ככל שהזמן עבר נוצרו סדקים נוספים לאורך גופו של שלי אך הוא
בחר להתעלם מכך, מכיוון שלא ייחס משמעות למראה חיצוני כלל
וכלל. שלי ראה את לו פחות ופחות אך לא היה מודאג מזה שכן הוא
הניח שלו, בנאדם המתיידד בקלות, פשוט הכיר אנשים אחרים ומבלה
איתם.
בפעמים הספורות שהיה רואה את לו, הוא לא ראה כל שינוי. לו היה
נחמד ושמח כתמיד. בשלב מסוים, שלי שם לב שהוא איבד את תחושת
ההערצה כלפי לו, ולמעשה התחיל להרגיש עליונות עליו. במשך כל
הזמן שהם העבירו בקינגסדום, לו נשאר כשהיה, אך שלי לעומת זאת,
ניצל את הזמן כדי ללמוד מהישויות ולהתפתח.
עם כל הידע שהיה לשלי השיחות עם לו נראו די חסרות תכלית, ולכן
שלי לא התרגש כשביקוריו של לו הלכו ופחתו.

באחת מהפעמים ששלי הלך לפגוש את אהבה, הוא הופתע לראות שעוד
מישהי יושבת איתה. "שלום שלי" אהבה חייכה אליו, "תכיר, זוהי
אוני משבט onion".
"שלום", שלי ניגש לאוני: "היי" אוני פלטה בקרירות ובטון שהרתיע
את שלי. אהבה שמה לב לדבר ומשכה את שלי הצידה. "אנשי הבצל מאוד
מופנמים בהתחלה, אפילו ברמה שמרתיעה אנשים וגורמת להם לא לרצות
בקרבתם, אבל תאמין לי שלי, רק תעבור כמה שכבות הגנה לא נעימות
ותגיע לבן אדם האמיתי ואתה תראה שזה יהיה שווה".
"אני סומך עלייך אהבה!", שלי הנהן. אהבה פנתה לשניהם ואמרה
בקול רם מדי: "אממ... שכחתי שאני צריכה לעשות איזה משהו, אז
אני נאלצת ללכת, תיהנו מהחברה אחד של השני בינתיים", אהבה
חייכה והלכה.
שלי העביר את היום עם אוני, ובדיוק כמו שאהבה חזתה, היא התגלתה
כאישיות מדהימה. ככל ששלי למד להכיר אותה ככה הוא היה מוקסם
יותר. בעזרת ראיית העולם המיוחדת שרוחניות עזר לו לפתח, הידע
הכללי שחוכמה העניק לו והחופש להרגיש עם עצמו בנוח שאהבה תרמה
לו הוא הקסים גם את אוני. הם נפרדו בלילה וסיכמו להיפגש
למחרת.

שלושת הישויות הגיעו באישון הלילה והעירו את שלי: "איך הלך?",
אהבה שאלה בהתרגשות.
"הלך ממש טוב! תודה שהכרת לי אותה", שלי שמח: "כן, ידידי",
רוחניות פתח: "קשר זוגי יכול להיות דבר מדהים". "נכון" חוכמה
הסכים: "אבל, אתה תצטרך את העזרה שלנו כדי שזה יעבוד". "דווקא
הלך לי ממש טוב, אבל אני כמובן אשמח לכל טיפ שימושי!", שלי
התלהב. "כמו שאהבה אמרה לך אנשי הבצל הם עם שקשה לרצות,
הבחורות רוצות בחורים משופשפים שישלטו להם בחיים" חוכמה הסביר.
"באמת?" שלי אמר בתדהמה: "ובכן, לא בצורה כל כך בוטה כמו
שחוכמה מנסח את זה, אבל בעיקרו של דבר זה נכון" רוחניות הסכים.
"ואני דווקא חשבתי שהלך לי טוב עם אוני", שלי אמר במבוכה:
"לטובתך, כדאי לך לצאת איתנו לטיול לילי ונעזור לך להשתפשף",
אהבה אמרה במסתוריות. שלי נענה בחיוב.
שלושת הישויות הובילו את שלי בדרך מפותלת. חוכמה נשא איתו לפיד
שלא האיר מספיק והוא לא פעם נתקל במכשולים בדרכו. שלי שם לב
ששלושת הישויות לוקחות אותו למקום שבו אף פעם לא היה. "לאן
אנחנו הולכים?", שלי שאל בתמיהה. "ובכן, לפני כמה שנים אנחנו
ועוד מספר ישויות הקמנו מעין קבוצה שעושה פעילויות בתוך ומחוץ
לקינגסדום. אנחנו לוקחים אותך לבסיס הפעולה שלנו", חוכמה
הסביר.
לא עבר זמן רב והחבורה הגיעה לקרחת יער מלאכותית ענקית. ראו
בברור שעקרו את העצים שעמדו שם לצורך יצירת הרחבה. במרכזה עמד
בניין עגול ושחור. שלי נכנס פנימה ושם לב שהבניין הסריח מזיעה
וטחב. הקירות בתוך המבנה היו שחורים ומבריקים ומנורות היו
תלויות במרווחים קבועים של שלושה מטרים והפיצו אור צהבהב.
המקום היה עמוס באנשים ומאוד רועש.
אהבה וחוכמה הובילו את שלי לחדר גדול שבמרכזו הייתה זירת
התאבקות. החדר היה עמוס אנשים שהתגודדו סביב הזירה. שלי התקרב
אליה. על הזירה עמד לו רוחניות ועוד בנאדם שנראה מפוחד מאוד.
"עכשיו תקשיב לי שלי", רוחניות רעם: "אמרתי לך שעם רוחניות
אמיתית תגיע לכוח. הנה ההזדמנות שלך לראות חלק מהכוח הזה!",
הקהל שאג ורוחניות המשיך: "גבר משופשף יודע להילחם כשצריך!".
רוחניות קפץ על הבחור המסכן בזירה ובתוך עשרים שניות הוא ריתק
את הבחור על רצפה ושבר לו את היד תוך כדי. "מה לעשות איתו?!",
רוחניות שאל את הקהל. "להרוג!", כל הקהל השיב, ולהפתעתו של שלי
גם חוכמה ואהבה.
רוחניות הנהן וניפץ את המפרקת של הבחור. "בוא שלי, הגיע
תורך!", חוכמה משך בידו של שלי המזועזע. הוא בחיים לא ציפה
שהישויות הנעלות האלה יכולות להתנהג בצורה כל כך פראית. זה היה
שונה מכל מה שהם לימדו אותו.
"לא!", שלי שחרר את ידו מחוכמה: "איך אתם יכולים לעשות כאלה
דברים?, אני לא אקח בזה אף חלק". "לא שלי", אהבה ניגשה אליו:
"אל תעצור עכשיו, כשאתה כל כך קרוב".
"קרוב למה?", שלי שאל: "קרוב להפוך להיות אחד מאתנו", חוכמה
הסביר: "מה?!", שלי הזדעזע בשנית: "כן שלי, מה אתה חושב שכל
הסדקים האלה בך אומרים?", חוכמה אמר: "אתה בדרך להיפתח ולהפוך
להיות אחד מאתנו". שלי לא האמין למה שהוא שומע, כשהוא הגיע
לקינגסדום הוא לא חלם שזה בכלל אפשרי להפוך לישות כזו ובטח לא
חשב שהוא עצמו יזכה להיות אחד מהם, אבל אירועי הערב גרמו לו
לפקפק בנשגבותן של הישויות.
"מה ההתלבטות, שלי?", חוכמה שאל. שלי היה המום מכדי לענות.
חוכמה כחכך בגרונו והוסיף: "יש כאן מישהי שרוצה לדבר איתך".
אוני ניגשה וחייכה: "אוני, מה את עושה כאן?", שאל שלי בבלבול.
"אה, אני מתה על האבקות! אהבה הזמינה אותי, היא גם אמרה שאתה
תעלה להאבק", וקרצה קריצה זדונית. "אז שלי" חוכמה פנה אליו:
"אתה עולה או מה?".
שלי שקל את הדברים. מצד אחד, האינסטינקטים שלו הזהירו אותו אך
מצד שני הישויות מעולם לא אכזבו אותו וגם הסיכוי להפוך לישות
בעצמו קסם לו מאד. הוא רצה בכל ליבו להרשים את אוני. הוא החליט
לעלות. "אני אעלה, אבל אני לא עושה את זה בלב שלם", שלי הצהיר
ועלה.
שלי המתין דקה על הזירה ובצד השני עלה לא אחר מאשר לו קינג:
"שלי תקשיב לי", לו צעק ובקושי התגבר על קריאות הקהל: "אל תעשה
את זה אחי, אנחנו חברים". שלי השפיל את מבטו כלפי אוני וראה
אותה מסתודדת עם אהבה ומצביעה לעברו של לו. רגשות קנאה החלו
לכרסם בבטנו והוא התחיל להילחם. לו אמנם היה חזק משלי אבל שלי
היה ערמומי ומהיר תפיסה, אך הסיבה האמיתית ששלי הצליח בסופו של
דבר לרתק את לו כעבור שבע דקות הייתה שיריבו פשוט לא רצה
להילחם בו.
שאגותיו של הקהל השתנו מבליל לא מובן של צעקות עידוד לגל אחיד
ורועם של מילה אחת. "להרוג!". חוכמה זרק לשלי סכין מתכת עם
עיטורים של אבני חן.
"שלי תקשיב לי", לו הצליח למלמל כשהוא נאנח מכאבים: "אלה לא מי
שאתה חושב. הם אנשים רעים!". "שטויות", שלי צעק בתגובה ליריבו
המובס: "הם לימדו אותי דברים שאתה רק יכול לחלום לדעת!". "זה
אולי נכון, אבל תחשוב על זה שלי, לא משנה כמה דברים הם יודעים,
בנאדם רע הוא בנאדם רע. אתה לא מבין? הם הורגים אנשים במשחקים
מטומטמים כאלה. הם דאגו לזה שנילחם אחד נגד השני, לזה שתצטרך
להרוג אותי. את חבר שלך!"
"החוכמה שלהם היא משהו שאתה לעולם לא תוכל להבין", שלי אמר
בזלזול: "אני בטוח שאתה מהווה איום בשבילי שאני עוד לא מודע
אליו והם דאגו שהמצב הזה יקרה כי זה בעצם לטובתי! ובקרוב גם
אני אהיה אחד כמוהם ואוכל לחיות בשלווה!".
לו ראה את הזעם מצטבר בעיניו של שלי ובדיוק כשהרים את הסכין
צעק: "רגע! שלי, לא רציתי להגיד לך כדי לא לשבור אותך לגמרי כי
אני יודע כמה אתה אוהב ומעריץ את הישויות, אבל הם עומדים
מאחורי קבוצת פופולוס!", לו נאנח: "מה? שטויות. אתה סתם מושך
זמן", שלי השיב: "אני לא! איפה לדעתך אתה נמצא? זה הבסיס של
פופולוס, תסתכל על הסכין אם אתה לא מאמין לי".
שלי רעד מכעס, הפנה את מבטו לסכין ומייד נפל בתדהמה. לו צדק.
הישויות שהוא כל כך העריץ וכיבד עמדו מאחורי ההשמדה של משפחתו
ושל כל עמו. הם אלו שהיו אחראים לכל הסבל.
"שלי תתאושש, מה קרה לך? ככה לא מתנהג גבר משופשף", רוחניות
צעק לו מהקהל: "לא רוחניות" שלי צעק ושמט את הסכין מידו. הקהל
השתתק ושלי המשיך: "עכשיו אתם תקשיבו לי". הילה סגלגלה החלה
לזרוח סביב גופו של שלי."אתם עם כל הנאורות שלכם", כולם נשאו
את עיניהם לעברו ואף אחד לא העיז לדבר, "איבדתם את דרך הישר
והפכתם להיות יותר גרועים מאלה שאתם מזלזלים בהם".
"שלי" רוחניות צעק בתשובה: "אתה לא מבין, כדי להגיע לרמה נעלה
כמו שלנו אתה גם צריך להבין ולקבל את הרוע שבעולם, זה חלק בלתי
נפרד מהחיים". "שטויות. אני לא רוצה להפוך להיות כמוכם, למעשה
אני לא רוצה להיות שום דבר חוץ מעצמי", כל סדקיו של שלי נעלמו
מלבד הסדק שרץ לאורך גופו שקיבל בזמן הפרעות באגלנד. "אתם
חושבים שכולם צריכים לחשוב כמוכם ואם הם לא אז צריך לשנות
אותם, כמו שניסתם לשנות אותי, או יותר גרוע להשמיד אותם כמו
שעשיתם לעם שלי! יש לכם הרבה ידע, זה נכון, אבל השיטה שבה
בחרתם להפיץ אותו הרסה את המטרה. במקום להתקדם לעבר משהו נעלה
יותר הפכתם להיות ברברים! מזל שלא הבאתם אותי לכאן בהתחלה, כי
רוב הסיכויים שבאמת הייתי עושה כל דבר כדי לרצות אתכם. הייתי
רעב לידע, הייתי כמו לוח ריק. אבל כבר הספקתי לגבש זהות עצמית
ואני בשום אופן לא מוכן לחצות את הקו הזה. לרצות להעניק ידע זה
דבר טוב, אבל אתם חייבים להימנע מכפייה ולקבל דעות של אחרים.
בנאדם לא צריך להשתנות בשביל שום סיבה, לא אם אנשים יותר חכמים
או רוחניים אומרים לו, ולא בשביל אהבה. אמרתם לי להאמין בעצמי,
אמרתם לי לבטוח בעצמי, אמרתם לי לאהוב את עצמי ועכשיו אתם
סותרים את כל מה שלימדתם. רציתם שאני אהיה בדיוק כמוכם, אבל
הדרך שנכונה עבורכם, לא בהכרח נכונה עבורי. אין כזה דבר דרך
אוניברסאלית שנכונה לכולם!"
הקהל והישויות הביטו בשלי ולא האמינו. הוא הרגיש כאילו שהוא
מרחף, הוא מצא את הדרך שמתאימה לו ועל פיה פעל ואמר: "למרות
שלקחתם ממני את כל מה שאהבתי, אני לא מבקש נקמה. אני סולח
לכם".
שלי ירד מהזירה ובדרכו החוצה נעצר מול אוני. "אני לא גבר
משופשף, אם זה סוג הגברים שאת אוהבת. את גרועה כמוהם, אני לא
רוצה אף קשר עם מישהי כמוך".
שלי עזב עוד באותו הלילה את קינגסדום. ברגע שהוא יצא משערי
הקריסטל השבר לאורך גופו התאחה. הוא היה שלם שוב, בטוח בעצמו.
הוא עזב את ממלכת הקסם הזו וחזר לעולם האמיתי ממש כפי שהתחיל,
ללא כלום. אך הפעם הוא האמין, בטח ואהב את הישות Shelly.

הרבה תודה ללושי על כל העזרה בכתיבת הסיפור.