ואני מתהלך בצללים,
בועט באפר תחתיי,
בדד בעולם שופע חיים,
מותיר שביל יחיד אחריי.

ומפעם לפעם,
מביט בחטף אל-על,
עוצר נשימתי מקול רעם,
ומראה מלאך הבוכה טיפות טל;

בדד הוא יושב על ענן מעורפל,
מטפטף לו דמעות על העדן הדל,
ומנופף לעיתים בלי משים במגל,
אל עבר מלאכים השרים באלל.

ואחר רגע הבחנתי,
כי אין מביט הוא תחתיו,
וכשלרקיע נופפתי,
כלל לא זעו כנפיו.

ומפעם לפעם,
הוא מביט לו אל-על,
אך שם אין ענן וקול רעם,
ואלוהים לא בוכה טיפות טל.


בהשראת היצורה הג'ינג'ית וואנבי,
     שעמוק בפנים היא עדיין בלונדינית
           אוי... זה ממש לא נשמע טוב...