רציתי לומר קטנות ופעורות
לדרקון החג בתוכך וטורף את זנבו, קשקשיו
נושרים: מילים חדות, מתות, שריון
נצמד לכותל הגרון, רקמה על-פני
שלדי-שברים קורמת
אוטם-שריר-כאב.
רציתי לכתוב לך בזכותך
הפסקתי לכתוב שירים, התחלתי
להתאבל על דמותך, אבר אבר, גוף
לתחום חורים.
תני בחיקך, ילדת קטקומבה,
בכיי הרוחש תולעים. לא אלין;
הסתכלת בי תמיד כמבעד למים,
אלי! לא שיערתי שזה
פורמלין.

http://stage.co.il/Stories/560980

שקית השראה נמסה-בכוס
תלתה מאוזנה בסיכת ביטחון,
ובמחוכיה עצמות, לחלוט מהן
זחילות גחון, אז השתטחה
כנפיים ארצה, הסתבכה
בקור-תקווה, אצבעות
של סינתיסייזר סכו את מותה
ערווה, מור
ונבונה היא נחה
בתכריך שירי גלמים,
התולעת בגרונה, וככה
לא תישן לעולמים.