אז הם אומרים שאת עוד ילדה
אומרים שאת לא יודעת מה את חושבת
הם אומרים לך שאת לא מבינה
שאת לא יודעת מה את אומרת
הם אומרים לך מי להיות
ותמיד מי שאת זה לא בסדר
אז את שומרת הכל בפנים
כל כך הרבה דברים את לא אומרת
רוצה להוציא את הכל, ולקום וללכת

הם לא יודעים מי את הם לא מכירים,
אבל את אולי את זו שלא מכירה את עצמך?
במי את נלחמת תגידי?
זו את מצד אחד והמראה מולך עומדת מהצד האחר
ולפעמים את יודעת שאת צריכה לברוח... אבל לאן?
הבכי הוא כבר לא מפלט
ולפעמים בלילה כשאת בוכה את שוכחת שלכל לילה יש גם סוף
ואת צריכה לחזור
חזקה, ולעמוד
והקרב, הקרב ארוך.
והוידוי... גם הוא ארוך

והנה הירח מביא וידויו
ואת מתודה בדמעות
והשמש
חמה, פוגעת, כאילו היא יודעת את כל סודותייך
אבל איך זה שהיא עוד זורחת?
את לא צורחת
מחניקה בפנים הכל
אז תחייכי... כן, תחייכי שוב
הרי הם לא יודעים כלום
ואת לא רוצה שידעו
הרי האמת, את במילא כבר לא מרגישה כלום
אז את רוצה קצת יותר חיים
רוצה קצת יותר
אז את תולה את עצמך על חבל
באולם מאחורי אותו פסנתר.