תמיד הייתי אישה ללא צל.
בעוד שאחרים היו עטופים בצילם בשעות צמא ושרב.
אני הייתי חשופה לשמש הקופחת.
מנסה למצוא מחסה בנדיבותם של אחרים לחלוק את צילם עמי ולשמור
עלי.
וכשלא היו אנשים הרגשתי את המוות קרב.
יובש הריקנות המפחיד היה שותף אותי כמו מי נהר שוצף.
לפעמים אף הייתי משקרת, ואומרת שאני עומדת לגווע... כשלא
הייתי,
רק כדי להשאר
מוצלת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.