הן בדרך בה הוא התהלך, והן בחיוך המעופש בו זכר להתהדר לפני
שיצא,
השכלתי, אני להשבר, להתרסק אל שמיכת צמר המוארת באור פלורוסנטי
עוטף חדר באכסניה מקומית, אי שם למרגלות הרי ההימאליה...

תרועות החצוצרות והתופים של תהלוכת החתונה האדומה מבעד לחלון
נשכחו מיד למשמע מגוון סגנונות עכשווים מחנויות המוסיקה ברחוב

וגם אני דעכתי ביחד עם הקהל, שהתאסף, מרותק למאורע המסורתי.
חזרתי אל הקירות הדלים בירקרקותם.
לבושה היטב אך יחפה נמרחתי שוב על המיטה המנחמת
והתחלתי לתאר מה שצילום תמונה לא היה תופס במלואו...