|
מילים: אוויל הכפר וצ'אן לי
לחן: צ'אן לי ואוויל הכפר
תפתח סוגריים
תרשום בהם ש
x-2= לשרוף איתך את העיר
אני נאבד בעיניים שלך
כל כך כחולות כמו האוקיינוס
אטלנטי עדיין נונשלאנטי
עדיין במסע שלא תכננתי
את כמו מילה קצרה קשה לי להגיד אותה
את בטח לא תביני
כי אף לא ממש ניסית
כולם אומרים את חלולה כמו קשית
וכשקיבלתי נשיכה בלב, ידעתי שאת ערסית
עשית בי מה שרצית
אבל אני עדיין חי
יותר ממה שקיווית
הביט זורם בעורקיי
כי בשבילי היית מלאך אני הייתי אשמדיי
ואז רציתי לנשק אותך - אמרת לי דיי
אתה לא איתי מהסיבה הנכונה - לא לא!
אתה רוצה רק גוף אני לא זונה - יאא יאא
עזבת אותי שם בשורה התחתונה
והדמעות זולגות מתחת לבנה
או איפה את אישה?
או איפה את עכשיו?!
הלכת עם הסתיו לטייל לא חזרת אלי
או איפה את אישה?
מה אני עושה עכשיו?!
עזבת את הכל לא נתת לי הסבר קצר
את רצית אותי אדם מסודר
אדם שקם בבוקר עם יעוד לא כמו צמח בר
בסך הכל רציתי להיות מאושר
רציתי שתהיי שלי גורל בגורל נשזר
הייתי מלחין לך בלדה או שיר סרנדה
הייתי כותב לך דיס ארוך על חצי קרית אתא
נחתח כמו אבטיח על בלטה
יגעת מצאת, נפלת אז קמת
על אותה בחורה שתקעת
כן היא זוכרת שנסעת לא השארת לה בריירה
אמרת יש סיפור פתוח עם המשטרה
כן היא היתה איתך בחדר שפשטו עד הדירה
היא נשארה איתך לבכות גם כשהכנסת לה סטירה |
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.