בכפר קטן, נידח, חיה ילדה קטנה, שהייתה מוכנה להקריב את עצמה
למען שלום הכפר.
ימים של מלחמה וכיבוש, היו בכפר. הילדה הקטנה, בעומק ליבה,
חפצה להציל את כפרה, חשבה על דרך להציל את הכפר.
עברו כמה ימים, והילדה הגיעה לפתרונות שונים ומשונים, ועם זאת
ידעה, שהיא רק ילדה קטנה, ולהציל את הכפר, אינה משימה שהיא לבד
תוכל לבצע.
פעמון הכפר צילצל, וכל אנשי הכפר הסתגרו בבתיהם, ושקט היה
בכפר.
הילדה הקטנה, בפינה חשוכבה בביתה, לא וויתרה, והמשיכה לחשוב על
פתרון.
צעדים נשמעו מבחוץ, צעדים חזקים וקרים.
הילדה הקטנה לא ידעה מה לחשוב, ויצאה מביתה.
כשמנהיג הכוחות הכובשים, ראה ילדה קטנה מחוץ לביתה, הוא צעק
פקודה לכמה מחייליו, ואלה לקחו את הילדה איתם. למורות כל
נסיונות ההתנגדות של הילדה, היא לא הצליחה להשתחרר מהאחיזה של
החיילים.
שניות לאחר מכן, הכיבוש החל. החיילים נכנסו אל כל אחד מבתי
הכפר, וצעקות נשמעו מתוכן.
כשהגיעו החיילים אל ביתה של הילדה, היא החלה לצעוק ולבכות; אך
זה לא עזר לה, והחיילים השתיקו אותה עם ידיהם. הילדה לא הוציאה
מילה, ודמעות זלגו מעיניה.
המנהיג צעק עוד פקודה, והחיילים נכנסו אל הבית. צעקה של גבר
נשמעה.
כשיצאו החיילים מהבית, הם הביאו איתם אישה, שתלקח גם היא עם
הצבא.
כשהמנהיג של הצבא הסתובב, וחשף את פניו אל הילדה, היא הבחינה
בדמעה קטנה בעיניו.
הכובשים ושתי הבנות נלקחו חזרה אל עיר הבירה.
הן הוכנסו לצינוק מצחין, מתחת לאדמה.
הילדה והאישה, הוכנסו לאותו התא, והספיקו להחליף ביניהן כמה
מילים, כשהשומר של הצינוק הגיע.
למרבה הפתעתה של הילדה הקטנה, השומר הוא אותו אדם שהנהיג את
הכוחות. או ניגש אליה והחליף איתה מילה, והילדה הנהנה בהסכמה.
האישה השנייה, שישבה בתא, החלה לצעוק לבכות, כשהשומר לקח אותה
איתו, שוב, אל מעל לאדמה.
לאחר מספר דקות, חזר השומר, והודיע לילדה דבר מה. דמעה של אושר
זלגה מעינה.
לאחר דקות ספורות, השומר לקח את הילדה, אל עבר חדר גדול.
מכשיר בעל להב מחודד עמד בקצה החדר, ולידו עומד אדם.
השומר החליף מילה עם הילדה, שמיד לאחר מכן הלכה אל המכשיר
המחודד.
השומר, צעק פקודה אחרונה.
הילדה רעדה, וראשה נפל על הרצפה.
ועל פניה חיוך.