אז מה את אומרת
על השדים והרוחות,
הפנתרים וגלויי הפנים,
הנשגבים וחלולי הנשמות,
על השקט המותר
של השריר.
על מה את חולמת
בימים נטולי אור,
כדי להתיך את הצריבה
בקור שבחוץ.
לאן את הולכת
כשהטקס שוב נגמר,
כשאין עוד צורך להעמיד פנים,
שזהו המקום בו ביקשת להיות.
לאן תקחי רגלייך הטוענות,
היכן היא הנחלה.
אז מה את אומרת
על השקעים והמהמורות,
על הדרך היחידה
שבה ניצנים יודעים לקרום
חלום אל חלום ברגבים של מסעות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.