והשקט אופף אותי,
פרט לרחש המקשים.
האצבעות ממאנות לכתוב,
אך הכבד מכריחן להתמיד.

מצית סיגריה אחרונה בקופסה מקומטת,
פורק עול עם איזמל מחשבות,
רק המחנק עוצר אותי כרגע
מלפרוק את שהדחקתי בעבר.

פעם ישבתי במרפסת עם ידידה,
מוקף בעצים ורחשי סביבה,
היא ניסתה ללמדני דבר או שניים על כתיבה.
לו הייתי מקשיב לה, היום "אני" לא הייתי כותב.

אך בסופו של דבר,
זה יקרה.
עזבתי אותה,
היא לא עוזבת אותי.