יעל לקסמן / מזכירה את קיומי |
אט-אט
עת-עת
לעיניים ערלות
ולאוזניים עצומות
של שופטיי,
מבקריי,
האצילים מכל וכל.
גם אם אלך בגיא צלמוות
ואת קיומי תשכחו זה מכבר
דעו נא,
חביביי,
רבותיי,
שלסליחתכם אני עורגת
על שימוש כה גס
במילים כה רכות
עד כי יביאוני
לתהום
הנשייה.
06.02.06
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|