לרגע אחד,
היית בעולמי.
ללא קירות הזכוכית.

רוצה אני לשברם,
אך ייפתחו הן רק מפנים.
אסיר אני מחוץ לעולמך.

לילה אחד,
בילית בחיקי,
ללא אזיקי החומר.

אין שני ליופייך,
אין קסום כחיוכך,
אין שותת דם כליבי.

הייתי רוצה פעם אחת,
לחבוק אותך ורק להרגיש.
מבלי לחשוש שמא כולם מביטים.

רגשותיי דוהרים,
מנסה אני לקררם,
עד אעצור מעצמי.

שונים אנחנו
ותמה ליבי,
שמא חולקים אנו אותה החיבה.

לו רצית, לו יכולתי,
הייתי שומרך לי,
כמו ורד בכלי של זכוכית.

שפע שפתייך,
מרטיט לבבי,
ומכביד על ראשי.

את האחת,
שרוצה בה אני,
צלילו של שמך,
מענג לשוני.

לו אמנעך ממני,
ישקוט אז ראשי,
אך סער כואב,
יכה בליבי.