|
משכתי אותו בגופיה הלבנה
שהייתה חמה מהגוף שלו
הצמדתי אליו את הנייר
"אני לא מחדשת לך משהו שאתה לא יודע"
אמרתי לו בשקט
"תקרא אותו טוב."
שעות חולפות, רעידות מוזרות.
עכשיו רק הזמן יעשה את שלו
בתקווה שהוא פשוט
יעלים אותך
מהלב
שלי. |
|
|
"וואו, זה כל-כך
גדול!" אמרה
בהתלהבות
"חכי, עוד לא
התחלתי" רמזתי
בגאווה...
(המשך יבוא)
מתוך הספר:
"אלון מנפח
בלון
ותוקע לשרון" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.