|
במשעולי דרכיי
סבבתי,
זר וניכר בשדותיי
כשיבולת הקמה נבלתי
מרכין ראשי מוות.
מעגלות ימיי סחררוני
דקות שאינן חולפות
כתקתוק אורלוגין מעופש
מקריא פעימותיו גסיסה.
יד איתנה בנפשי נוגעת
משקפת דמעתי חומקת
חותמת לילותיי
בזכרון ילדותי רחוקה.
|
|
|
איזו חוצפה יש
להומולסביות
האלו!
לקחת לנו את כל
צבעי הקשת לדגל
המסריח הזה
שלהם!!!
מה זה!!!
באיזו זכות אתם
לוקחים מונופול
על כל הצבעים!
סרן בנימין
גלעד, הומופוב
עיוור צבעים
וחוש התמצאות,
בהאשמה גורפת
וחסרת התחשבות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.