המעקה נשבר
צלל
אל היום המתקצר ונוקף
פרחי הבוגנוויליה הפזורים אקראית פינו מקום
ושבו אל אורחותיהם.

נחמה לא תבוא,
רק עם בוא גשמי החורף.

השולחן לא יערך,
מפה לא תיפרס,
ושחוק לא ישמע
מבעד לחיתוך המתון של חלת
השבת המתוקה.

הכיסאות מדברים בשפת העץ
משיבים השולחנות בשפת השבב
הכלים הפזורים
מנותצים על מרצפות שיש מוכתם
מנסים לגייס את כוחם
לכלל תיפוף וגיפוף -
מצעד רוחש של אנונימיות אילמת.

מילה לא תישמע,
ושם לא יקרא.

רך לא ייוולד
עוד במקום.

הסוד יתגלה
שנים רבות אחר
כך.