עוגת היומיום
נחתכת אל מול עיני
בשעה שאני
מותח את קפיץ השעון
המכאני
שקיבלתי ליום ההולדת.
1977.

{ "אחד עשר סיבובים סביב השעון, נכון לרגע זה" }

ועוד מנסים להזמין אותי
לאירועי מיזוג
בהם חותכים בבשר החי
אולם אני דוחה כגון אלה
בניסיון להישאר
מסוגף, ממודר, ממוגן, מחושב

{ "יש לעשות דיאטת מיצים לניקוי מערכת העיכול שלי" }

חשיבות כלאיים, מברישה
מחשבות חסר
מאבקת את הרצון
ומבקשת ממנו להיות
מנורת אלאדין,
להוציא מתוכה לאלתר
את המפלץ הטמון
באדמה עליה אני
דורך.

{ "בסיומו של יום - הוא לא נורא כל-כך, השד" }

אימא: יול? בכל זאת, פרוסת עוגה?