ענבל הלכה לכיוון החלון , תוהה אם ההחלטה שלה הייתה נכונה..
דמעות החלו ליזול על פניה "אני לא אבכה!" חשבה...
"אני כל כך אוהבת אותך אמיר....מה אני אעשה בלעדייך?"
נשמע צילצול הטלפון...ענבל זזה מהחלון התיישבה על הספה והרימה
את השפורפרת.
"הלו?"
"הלו , מי זה?"
"ענבל נמצאת?"
"ענבל מדברת , מי זה?"
"זה אני אמיר"
"לא זיהיתי אותך...איפה אתה עכשיו?"
"לא זיהית?" נשמע קל אנחה מאוכזב בקולו של אמיר
"אני מתחת לבית שלך...תרדי למטה"
"טוב , תן לי כמה דקות"
ענבל ניתקה את השיחה ורצה לארון
"אוףףף אין לי מה ללבוש!!!" , "חבל שלא קניתי בגדים חדשים!!!"
"איפה החולצה הזאת?!"
ענבל התלבשה , היא נראתה מהממת בחצאית הסגולה שלה עם חולצת
הקשירה הלבנה...
היא ירדה במדרגות....הנה הוא אהוב ליבה , עומד מולה , והיא לא
יכולה להגיד לו...והוא עוד יומיים עוזב לארץ שנמצאת בחצי השני
של כדור הארץ.
אמיר הסתכל עליה ולא האמין למראה עיניו , היא הייתה פשוט
מהממת...אם רק היה לו את האומץ להגיד לה שהוא אוהב אותה ושהוא
לא רוצה לטוס בלעדייה...
לרגע הצטלבו מבטיהם והיה אפשר לחשוב שהם עומדים להתנשק...
ענבל הביאה לאמיר חיבוק והוא החזיר לה חיבוק עדין שרצתה שימשך
לעד..
"היי , מה אתה עושה פה?"
"אני? , סתם עברתי בשכונה"
"אתה אפילו לא גר קרוב!"
"טוב....אסור לי לבקר את הידידה הכי טובה שלי ולהביא לה את
זה"
אמיר הוציא את ידו מאחורי גבו עם זר ורדים , הפרחים האהובים על
ענבל...
"לא היית צריך" ענבל הריחה את הפרחים והביאה נשיקה לאמיר..
"אבל רציתי"
"בואי , צריכים לזוז"
"לאן?"
"לחוף הים, יש שם מסיבה פצצתית"
"אוףףף , למה לא אמרת לי קודם? , עכשיו אני צריכה להחליף
בגדים...אני נראית נורא"
"את מהממת....עכשיו קפצי על האופנוע ובואי ניסע"
"אתה בטוח?"
"כן!!! בואי כבר"
ענבל קפצה על האופנוע ואמיר נסע..ענבל הסתכלה על הנופים
המהממים וחשבה לעצמה כמה כייף יהיה להיות עם אמיר לבד באחד
היערות האלה...
פתאום אמיר עצר את האופנוע , ענבל נבהלה וחשבה שמשהו קרה
"מה קרה? למה עצרנו?"
"בואי זאת הפתעה"
"אמיר מה קורה פה? "
"את תראי בואי כבר"
אמיר הושיט את ידו לענבל , היא אחזה בידו בחוזקה....
הוא הוביל אותה ליער , למקום יפייפה...הייתה שם שמיכה גדולה
פרוסה
"שבי כבר...למי את מחכה?!"
"לשבת? , אני לא מבינה" ענבל הייתה עם חצי חיוך על
הפנים...לבלות עם אמיר לבד...
"כן שבי!" אמיר התיישב ליד ענבל והוציא מאחורי העץ סלסלת
פיקניק מקש
הוא פרס על השמיכה מין מפה קטנה ועליה שם בקבוק שמפנייה , שתי
כוסות וקצת אוכל...
הוא הושיט לענבל כוס אחת ומזג לה שמפנייה
"מה כל זה? , למה זה?"
"את לא אוהבת את זה?"
"אני מתה על זה , אבל לכבוד מה זה?"
"סתם.....את הידידה הכי טובה שלי ועוד יומיים אני טס , ואני לא
אראה אותך הרבה זמן אז אני מניח שזאת מין ארוחת  פרידה"
"אה...." אמרה ענבל בקול מאוכזב