כשהגוף העירום שלך נדבק לקרמיקה המעוצבת, נשפכתי עלייך כמו שמן
קנולה וכל חלק בך פעם אליי. המעגלים מתחת לדוש הסיעו אותי
לעברך כמו מגלשות בלונה-גל (למרות שאני בכלל ילדת אבובים),
והיכולת שלך לראות כמה אני כמהה אלייך על-ידי הגוף הנשבר
והקיפאון הנמס לא נראתה לי כמו כלי-מלחמה. הגופות שלנו הפכו
לעיסת תאים מגורדים בפומפייה, ויחד התערבבנו לארוחת-בוקר של
שבת.
אחר-כך את חיכית לי בחדר.
הסרתי ממני שאריות אחרונות, כדי שאף אחד במסדרון לא יראה פיסות
ממך עליי, חס וחלילה, את יודעת מה הם יחשבו - היא בטח עשתה לה
משהו, המטורפת הזאת. ואנחנו רק התבשלנו שם, רק התבשלנו.
זרמתי אלייך כמו נהר וגוללנו את הסדין מנה-מנה עד כדי אריזה,
ובטח שיווקו אותנו במחסן הלא נכון. העיניים שלך נראו כאילו עוד
רגע והן ימיטו בניינים, כמעט כמו הבקתות שמשתקפות ממך כשאת
מאושרת, ואני אף פעם לא בורחת הצדה ורק מברכת את אסונות-הורסאי
שנופלים ממך.
כמה שבועות קודם, כשהלכת להתקלח כמה מטרים ממני, כמה מטרים
יותר-מדי, אני קצת כמעט בכיתי במיטה וחיטאתי את עצמי בביקורת,
הרי אם זה שורף זה מגליד; והנה את מגיעה ומפסקת רגליים, ואני
רק רוצה להתעוור בפנים מרוב חושך ולהט עד שלא אבחין בי עוד,
והרי זה לא סוד בכלל שגם כשהעיניים כבויות לי והחוט נתלש
ממקומו, אני רואה אותך צלול-צלול -
טרנספירציה, אהובתי, טרנספירציה, אני אומרת ומכבה את האור. |