ואז הוא בא.
כולו רטוב.
יכולתי להריח את ריח טיפות הגשם שהוא הביא עימו.
הוא התיישב מולי.
התבוננתי בו,
בעיניו הכחולות, הגדולות..
אותן עיניים שפעם עוד ריגשו אותי,
שהחשבתי כעמוקות,
שיכולתי לצלול בתוכן ללא הפסק...
ועכשיו, הן סתם עיניים,
כחולות,גדולות, יפות..
אך לא העבירו בי שום רגש.
אז הן דומעות,
ונפוחות,
אבל זה סתם עיניים...
ואז, אז הוא התחיל לדבר.
לא משהו חדש,
אותם דברים שכבר שמעתי.
לא הקשבתי,
התבוננתי בשפתיים שלו,
אותן שפתיים שפעם עוד החשבתי כמושלמות,
שלא יכולתי לעבור עוד יום מבלי לחוש בהם.
ועכשיו?
עכשיו זה סתם שפתיים...
הוא אמר שהוא שם את הבושם האהוב עלי,
שפעם עוד הטריף אותי.
איזה בושם? אמרתי.
רק ריח של טיפות הגשם.... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.