להתבגר יחד עם עיר גדולה-
אהבה עצובה עם כתמים של שנאה.
האורות שנצצו ואחר סינוורו,
מתרחקים ודוהים אל נבכי הזכרון,
מלווים בנעימת רכבת עמומה

ולהתבגר אל תוך עיר גדולה,
זה לגור בתוכה ולחלום על מקום אחר.
לשבת בחצר סגורה ולדמיין את ריח המלח הטבוע ברוח קייצית,
בו בזמן שעורך סמר מעט מהקור והרבה מהגעגוע לים.

מה נותר מאותה אהבה נשגבת?
יותר ממגבלות וחרטות.
מראה חייכם המשותפים ארוזים,
מעלה באוב זכרונות שמשלימים את תמונת החוויה.

הפרידה לא מוטלת בספק ובכל זאת
שבה ונידחת, אולי בכדי לזכות במחילה ופיוס-
אהבה מבוגרת מסתפקת בכל כך מעט.

הנה עוד רגע יונף התרמיל בתנועה נשכחת אך מיומנת,
היי שלום עיר מקוללת ואהובה כל-כך