שתיים בלילה.
השעה הכי עמוסה של נייר הטואלט בתל אביב שמנגב חלקי גוף
אינטימיים שהתרגשו יותר מדי.
נייר הטואלט שלי ישן. מקסימום מתעורר לכמה שניות לנגב לי את
התחת.

שתיים בלילה.
שעה שבה התת מודע עובד שעות נוספות כדי לייצר חלומות.
התת מודע שלי כבר לא מתאמץ... במילא חלומות לא מתגשמים אף פעם.


שתיים בלילה.
בכל כך הרבה קצוות של העיר צעירים דופקים את הראש רק בשביל
להצליח להניע את הגוף בלי שיסתבכו להם הרגלים.
אני כבר לא צעירה אבל עדיין דופקת את הראש. רק בשביל להצליח
לקום בבוקר.

שתיים בלילה.
השעה שבה אני שרה את השיר הכי עצוב בעולם. וכל כך טוב לי.
אז הנה הוא.