אסף שניידר / ואפשר שכבר אינך |
אני מאבד ומוצא אותך מחדש.
בדמיוני הקודח אין הפוגה,
שעריו מברזל-אשליה,
ושומר להם אין.
שלל פניך נישאים פנימה וחוץ,
על גבי גופים זרים ומוכרים.
ואולי את רק נעימת געגועים רחוקה,
ואפשר שכבר אינך
ממענת אלי את בדידות יקיצתך
שמכה בסדק חלומותיי
כל בוקר, ועוד אין שבר
לחזור דרכו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|