אל חאווייג' אל בוטון בנה ארמון למלכה בשנה השישית לעידן
החדש.
הוא גם כתב לה שיר שילך עם הארמון, אבל הוא כתב את השיר על
הפרח האדום שבשערה, כדי שאם כלבי הממלכה ינסו לשיר את השיר, זה
לא ישמע לעוברי אורח כאילו הם נובחים על המלכה.
והשיר הולך כך:
הו, הפרח האדום, האדום.
כמה שאתה אדום,
ואין בך כחול,
משוח במכחול,
מבצבץ עלי חמה,
מרכך את התנומה,
עלי כותרת לחכמה,
כולך תפארת אדומה.
תפרח מעליי,
גם היום,
תפרח ברוך,
כתמול שלשום.
אל תישכחני,
חי נפשי,
אל תפרידני,
מראשי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.