אני רוצה לשכב מתחת לבלטות. פתאום הכול יהיה בהילוך מהיר ודרך
חריצי הבלטות אני אראה המון טשטוש צבעוני. שיהיה קריר ועמום
מתחת לבלטות, כבר כואב לי לחשוב. נורא מפחיד להסתכל חודש,
חודשיים אחרי ולראות שדברים לא משתנים. לפעמים נדמה לי שאם
פתאום סילון של קור יחדור לי ישר את כל המגננות של השכל הישר
שלי יהיה לי קצר והכל יהיה לבן כזה כמו שמתעלפים בסרטים, ואז,
אולי אז אני אפסיק קצת לחשוב. אמא אומרת שהיא מאמינה שיש אנשים
שיכולים פשוט לרוקן ככה את המוח, ובאוטו כשנוסעים כל מה שהם
רואים לא נקלט אבל יפה להם, יפה להם בעיניים. |
