|
תקועה בכורסא בריתוק מרצון
פנייך בוהות אל הקיר
מתעלמת
כועסת
נרגנת.
מגרשת תחושות של חיבה
אין בך שמץ שמחה
אף מילה של עידוד,
שונאת את חייך
ממררת חייו.
לא חמלה בי לא כאב ועלבון
רק כעס אין סוף
על זקנתך שקוברת
זיכרונות נעורים וילדות. |
|
|
פעם, הייתי בוכה
על חיות.
אחר כך, הייתי
בוכה על אמא
ואבא.
יותר מאוחר
הייתי בוכה על
עצמי, ועצמי,
ועצמי...
ומאז שהתאהבתי-
אני בוכה עליו,
אבל בעצם זה
עדיין על
עצמי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.