פעם לפני הרבה שנים בתקופה, שבה עדיין לא ספרו שנים אלא פשוט
חיו את הרגע, העולם היה שטוח. היערות המוריקים, כתמי הצבע
הכחולים, שיצרו את אגמי המים ודיונות הענק של שעוני החול של
הטבע, עורבבו כביד אומן ויצרו מיש-מש צבעוני שנפרס על גבי מפת
שולחן ענקית. הממלכה הקסומה התמקמה בדיוק ליד הקצה, היכן שתמיד
מניחים את כוסות השתייה והיכן שהן תמיד נופלות, אך כיוון
שבממלכה קסומה עסקינן הרי שאחרי הוקוס-פוקוס אחד התמקמו סלעי
ענק, שתחמו את צידה המערבי ומנעו מכל יצור אנוש מליפול דרך שפך
היקום אל השחור, העמוק והאפל, אם בטעות ואם בניסיון לחפש את
עצמו בטרקים מעבר לסלעים ולנסות ולמצוא מה קיים בצד השני. רק
מעוצמת הנפילה אתה מת, כך מספרים, עוד לפני שרגליך נוגעות
ברצפת היקום. רצפה המאכלסת, לפי אגדות אחרות או המציאות, כפי
שזלדה טוענת שכך מסרו במשפחתה מדורי-דורות, המוני מת-חיים שלא
עמדו בפיתוי ורצו לראות מה יש בסוף, מה יש מעבר לקצה. חוץ
מהמקום הארור ההוא, הכל היה גן-עדן כי אם שם לא יהיה קסום, אזי
אנחנו יכולים להחזיר את המפתחות ולנעול את כל התקוות. הייתה שם
גם נסיכה כי הרי אין ממלכות קסומות ללא נסיכות, שהייתה יפה כמו
שרק נסיכות חייבות להיות. הייתה לה גם את המראה המפורסמת,
המדברת. דגם חדיש שאומר "את הכי יפה בעולם" בחמש שפות ומבטאים.
היא גם הייתה חכמה כמו שרק מורים פרטיים, שרוצים להתחנף למלך,
אומרים, וחמודה, כמו שרק מישהי שאסור בחוק להרגיזה, יכולה
להיות. בעולם דאז שכנו רק שתי ממלכות. דבר שהקל על מציירי
המפות והגלובוסים. ממלכות שכנות, שאף-פעם לא רבו ונלחמו, כי
מדובר באגדה עם סוף טוב כמיטב המסורת של דיסני, וגם כי היו מעט
אנשים והשטח ענקי בגודלו וכמה אפשר לבנות, כמה אפשר לאכול וכמה
אפשר לרצות. בנסיכות השניה גדל לו נסיך כי זה עושה את הסיפור
יותר פשוט כי אחרת היא הייתה צריכה להיות לסבית והיינו מפסידים
את קהל המשפחות והמסורתיים. והם כמובן התחברו ביניהם. כשאתם
באותו מעמד, הכל הרבה יותר קל. אותם אירועים, אותן קבלות פנים,
אותן פנים ואז זה קורה ואתם הופכים לזוג. ואתה מוצא את עצמך שר
לה סרנדות בלוז מתחת לחלון עד שהיא נרדמת. מוריד לה כוכבים כדי
שיהיה לה מה ללטף כשאתה לא נמצא. מקפיא את דמותה בשלוליות
למזכרת מלילות בלתי נשכחים בחורף ועושה לה שק-קמח עד למגדל שלה
בארמון כי נעלי הזכוכית שלה לוחצות. ואתם אוהבים, מתנשקים
ומתמזמזים במיטת האפיריון, כשהמשרתת מסתכלת מהצד, נהנית,
ומנופפת בעלה ענק כדי שלא יהיה לכם יותר מדי חם. לא יודעת,
שכמו במנגל זה עושה את הפעולה ההפוכה וכך אתם מרגישים כמו
הודים על גחלים לוהטים והריח עושה את התיאבון. תערובת של תמצית
צמחים ריחניים, ריח התשוקה שאחזה בכם וזיעה קרה. ואתם מתלטפים,
בדיוק הסרת לה את כל המלמלות והתחרות ואת השמלה המתנפחת עם כל
הברזלים,  עד שנזכרת שעדיין לא ביקשת מאביה את ידה וכדאי
שתירגע, אם אתה לא רוצה לפגוש בדרקון המחמד שלהם. נסיך או לא,
גם אתה תישאר עם כאבי ביצים. כן, אנחנו יודעים שיש עוד דרכים
לשחרר זאת, אבל בכל זאת היא נסיכה וכראוי לג'נטלמן לא אמרת
מילה. אספת את הטייץ ההדוקים שלך מהכסא. "הם יחזיקו כראוי את
החבילה" חשבת לעצמך, חגרת את החרב ונפרדת בנשיקה מהנסיכה
שנמנמה קלות על הכרים הענקיים. "אני אוהב אותך נסיכתי" מלמלת.
היא התעוררה ממחרוזת המילים הללו. "זה באמת קל לאהוב כשאני
הנסיכה היחידה בממלכה" היא ענתה בתוקפניות. "ואם היו עוד
נסיכות יפות וכוסיות בסיפור הזה? מה היית עושה אז?" הוסיפה
בקשיחות. "אבל את רצית שזה יהיה כמו באגדות" ניסית להחזיר את
הכדור למגרשה אבל המשחק היה מכור מראש. ומאז התחילו כל המלחמות
בין שתי הממלכות. ממלכת הגברים וממלכת הנשים.